סתימת אמלגם
אמלגם דנטאלי הוא סגסוגת של כספית ומתכות אחרות שנמצא בשימוש מזה 150 שנה לטיפול בסתימות. התכונות של האמלגם (עמיד, קשה ובנוסף הוא מספיק פלסטי כדי להתאים את עצמו לגודל ולצורה של החור בשן) מאפשרות לבצע באמצעותו סתימות איכותיות שמגנות היטב על השיניים (בעיקר בשיניים הטוחנות) ולמרות זאת במשך השנים מועלת תמיד דאגה מסוימת בקשר להשפעות מזיקות של הכספית אשר נמצאת בו.
השימוש בסתימות אמלגם הולך ופוחת בשנים האחרונות בעיקר בגלל שצבעו אינו כצבע השן ובגלל שהוא אינו נדבק לדפנות. סתימות אחרות הפכו לפופולריות בשנים האחרונות מאחר והן מספקות אסתטיקה גבוהה וגם אין צורך בהסרת כמות גדולה של מבנה שן כדי לבצע את הסתימה ובנוסף היא אינה מכילה כספית. הכספית הוא חומר כבד באופן טבעי שנמצא בסביבה בצורות כימיות שונות. הצורה הטהורה של הכספית נמצאת במצב צבירה נוזלי בטמפרטורה סביבתית והיא מתאדה באטיות.
האמלגם הדנטאלי מושג על ידי תערובת של כספית נוזלית עם מתכות אחרות בעיקר כסף, אך גם בדיל, נחושת וכמות קטנה של אבץ. לפני ששמים את האמלגם, הוא מגיע בצורת ״פסטה״ ומוכנס תוך לחץ חזק לחלל השן על מנת להשיג סתימה עמידה ככל האפשר. המילוי העודף עולה למעלה ומוסר על ידי הרופא. האמלגם מתגבש ומתקשה תוך מספר שעות ומחזיק מעמד למשך שנים רבות. לאחר שסתימת האמלגם הונחה במקומה היא מתחילה לשחרר אדי כספית בכמות קטנה בהרבה מאשר כספית נוזלית.
כיצד מבוצע ההליך?
סתימת אמלגם (אמלגמת) המכונה גם סתימת כסף או סתימה שחורה מבוצעת ברוב המקרים תחת הרדמה מקומית. לאחר שהמקום מורדם, מוציאים את רקמות השן שניזוקו כתוצאה מעששת, את הרקמות הנגועות שלא ניתן לשקם וגם חלקים בריאים אך חלשים אשר עלולים להישבר בקלות, כך יוצרים חלל שלאחר מכן ימולא באמלגם. פעולה זאת נקראת סתימה כאשר זו עשויה מחומר גמיש שמקבל את הצורה ומתקשה כאשר הוא נמצא בתוך השן. סתימות אמלגם הוא השיקום הנפוץ והפשוט ביותר, הוא עמיד, יציב ומחזיק מעמד זמן רב עם יחס מצוין של ״עלות מול תועלת״, אך הוא בצבע מתכתי כסוף ובלתי אסתטי. אין בו סיכון משמעותי ורק במקרים נדירים עלולה להתפתח אלרגיה לחומר. סתימת אמלגם מבצעים בעיקר בטוחנות אחוריות ובאזורים שלא נראים.
האם זה רעיל?
בנוגע למידע על רעלים ותופעות לוואי לכאורה באמלגם, אין כיום ראיות מדעיות כאלו וכל המחקרים הרציניים שנעשו בנושא בהם גם של מוסדות הבריאות הגדולים בעולם לא מצאו כי קיימת סכנה בריאותית, הם קבעו בנוסף כי אין הצדקה להחלפה של סתימות אמלגם בסתימות אחרות אלא רק במקרים בהם הסתימות השחורות נשחקו עקב שימוש או שישנה בעיה אסתטית חמורה או תחת מקרים של אלרגיה נדירה. אגב כאשר מסירים את הסתימה נושפים יותר אדים של כספית מאשר הסתימה נשארת בפה במשך כל החיים ולכן לא מומלץ להחליפה באופן גורף אלא במקרים נקודתיים כפי שצוין.
מתי צריך להחליף סתימות אמלגם?
הציבור נחשף לכספית בעיקר כאשר הוא אוכל דג מזוהם, או בשימוש במוצרי קוסמטיקה, בתרופות, במתקנים רפואיים שמכילים כספית ועוד. הרגע בו המטופל נחשף יותר לכספית כתוצאה מסתימות כסף הוא בזמן התהליך של הסתימה או כאשר מוציאים את הסתימה. כדי להפחית חשיפה לכספית רצוי להשאיר סתימות אלו במקומם אלא אם כן ישנה סיבה רפואית להסרתם. מומלץ להסיר סתימות כסף אם חושדים שהמטופל מפתח תגובה אלרגית לאחת מהמתכות שמרכיבות את האמלגם. כאשר הושלמה מלאכת הנחת הסתימה, המטופל חשוף לאדי הכספית שמשתחררים דרך השחיקה הטבעית, אך החשיפה היא הרבה פחות מאשר בזמן ההנחה או ההסרה.
הצוות הרפואי חשוף יותר לכספית כתוצאה מהאדים שמשתחררים בזמן ביצוע או הסרת הסתימה בגלל האוויר שיוצא ממערכות היניקה. רופאי שיניים וצוות עזר כגון סייעות חשופים היום פחות לכספית מאשר בעבר בגלל אמצעים היגייניים משופרים ובגלל שהשימוש באמלגם הולך ופוחת. הכספית עלולה לחדור לאורגניזם דרך האוויר, המים ומוצרי מזון אחרים. החשיפה העקיפה של האדם לכספית בגלל סתימות אמלגם היא הרבה מתחת לגבול המותר והסיכון לתופעות חמורות לבריאות הוא נמוך ביותר.
ההיסטוריה של האמלגם
השימוש באמלגם החל מהחצי הראשון של המאה התשע עשרה והשתמשו בו לאורך כל המאה ועשרים לסתימות בהן לא היה מעורב הגורם האסתטי כמו בשיניים הטוחנות ובחלקי השן הפנימיים. התערובת של הכספית עם החומרים האחרים (כסף, בדיל, נחושת ואבץ שהכסף מהווה למעלה מ- 65%) גורמים לראקציה, והמסה מתגבשת ומתקשה כאשר מכניסים אותה לחלל השן לאחר שהרופא הכין את המקום לשם כך.
כבר לפני עשרות שנים, כאשר ביצעו סתימת שיניים מחוררות עם אמלגם היו חילוקי דעות בקשר לכספית. מעט לאחר שהחומר הוצג בשנת 1833 החלה “מלחמת הכספית הראשונה”. בארה”ב החלו להופיע בפתאומיות מחלות בלתי ידועות ומספר שנים לאחר מכן נאסר השימוש באמלגם. רישיונם של רופאי שיניים אשר המשיכו להשתמש בחומר נשלל והם אף הושלכו לכלא. האיסור על שימוש באמלגם נמשך זמן קצר ותחת הלחץ התעשייתי הוא בוטל בשנת 1860 והפך להיות מצרך מבוקש.
ההרעלות מכספית נמשכו אולם הוכחשו, גילו מחלה פסיכומטית חדשה (נורוסטניה) ולמרות זאת האמלגם ״החל במצעד ניצחון באירופה״. ההשפעה המזיקה של האמלגם לבריאות לא פסחה על הציניקנים למיניהם שהתריעו ללא הרף, ובגרמניה בשנת 1926 הוכרזה “מלחמת הכספית השנייה”. הפרופסור לכימיה הידוע אלפרד סטוק מנהל מכון הנס פלנק בברלין הראה יום אחד בניסויים שאדי הכספית אשר נפלטים מסתימות אלמגם עלולים להיספג בגוף, והוסיף כי אין ספק שסימפטומים רבים כמו עייפות, דיכאון, גירויים, ורטיגו, שכחה, דלקת פה, שלשול, חוסר תיאבון, נזלת כרונית קשורים לכספית שהגוף חשוף אליה בגלל הסתימות ועל רופאי השיניים לתת תשומת לב מיוחדת לכך.
לאחר מכן הוכח כי השימוש באמלגם לסתימות שיניים אינו נחשב כ״פשע חמור נגד האנושות״ ורק בגרמניה בוצעו כ- 40 מליון סתימות אמלגם מידי שנה. המומחה לרעלים הברלינאי ד”ר מקס דונדרר הסביר כי ככול שמשתמשים ביותר אמלגם הסיכום לזיהום גדל ולא בכדי מתבקשים הרופאים לבודד את האמלגם במתקני בידוד מיוחדים. דונדרר מתח אף ביקורת יותר נוקבת על האמלגם לאחר שהיה ברגיעה שני עשורים והתפרץ כאשר במקרה נמצאה ילדה בת 10 ללא הכרה כאשר הסיבה היחידה להרעלה הכרונית שלה היו 5 סתימות אמלגם. מאז דונדרר הראה סימני הרעלה אצל למעלה מ- 10.000 אנשים.
קצת פרופורציה לסיום
לאחר “מלחמות הכספית” צריך לשים את הדברים בפרופורציות, בגלל הקושיות של הסתימות הן הבחירה הטובה ביותר לחורים גדולים, בעיקר בשיניים האחוריות, היכן שנחוץ כוח גדול יותר ללעיסה. האמלגם מתקשה במהירות והוא יעיל למקומות שקשה להשאירם יבשים במשך הטיפול כמו מתחת לקו החניכיים. סתימת אמלגם מתבצעת במהירות יחסית לסתימות אחרות ולכן היא טובה לילדים ולאנשים עם צרכים מיוחדים אשר יש להם קשיים להיות רגועים בזמן הטיפול. חשוב לדעת כי כאשר הכספית משולבת עם מתכות אחרות נוצר חומר אחר, בטוח ויציב. המחקרים המדעיים קבעו שהחומר בטוח, גם האיגוד האמריקאי למניעה ובקרת מחלות והארגון העולמי לבריאות מסכימים עם הבסיס הרחב של הראיות המדעיות שהאמלגם הוא חומר בטוח ויעיל לסתימות שיניים.