סדק בשן
סדקים בשיניים נוצרים במשטח הקשה של השן (אמייל), המגן על חלקה הרך (מוך השן שמכיל עצבים וכלי דם). סדק בשן (חריץ, שבר קטן, בְּקִיעַ) היא בעיה נפוצה ברפואת שיניים ולכ- 75% מציבור המתרפאים סובלים לפחות משן אחורית אחת, שיש בה סדק. איגוד האנדודונטיה האמריקאי מגדיר שן סדוקה כשן עם ״שבר במשטח הדק של האימייל, הדנטין, וגם לפעמים אף הצמנט, בעומקים או ברוחב לא ידועים״. שיניים טוחנות מנדיבולריות שניות (שיניים טוחנות בלסת התחתונה) הינן בעלות השכיחות הגבוהה ביותר להימצאות סדקים ואחריהן המלתעות המקסילריות (שיני המלתעות בלסת העליונה).
שן סדוקה עלולה להוביל במצבים מסוימים (בעיקר באיתור מאוחר של הסדק שכן זה אינו ברוב המקרים גלוי לעין) לאובדן השן ולכן יש לאתרה מבעוד מועד. לשן סדוקה יש סימפטומים הכוללים כאב (בלעיסה או כאב לא מוגדר) או רגישות בשינויים תרמיים. הערכת חומרת הסדק בשן היא לרוב בגדר של חיזוי והיא אינה מהווה אבחנה מוגדרת. אין דרך ברורה לצפות התהוות של שן סדוקה. מכאן, שברוב המקרים, אין זה ברור למטפלים האם יש לשמר או לשחזר סדק בשן, האם לעקור אותה או להחליפה בשן תותבת.
בהסתמך על מידת הסדק ומיקומו, כמו גם בהתאם לחומרת הסימטומים מהם סובל המתרפא הדנטלי, הרי שאופי הטיפול בתופעת שיניים סדוקות יבוא לידי ביטוי באמצעות שיקום ע״י חומרי שרף מרוכב או כתר בלבד, לבין טיפול שורש שלאחריו יתבצע כיסוי כותרת ולעיתים לא עלינו אף עקירה.
כאשר נוצרים סדקים בשיניים, חודרים חומרים מגרים לתוך מוך השן ולעצבים, מוך השן ניזוק בצורה בלתי הפיכה ומתפתחת דלקת שעשויה להתפשט לעצם שסובבת את השן. ניתן למנוע ברוב המקרים את התופעה ע״י אבחון רופא מתאים וקבלת טיפול מונע בזמן.
לפניכם סקירה מקיפה של הסימפטומים, האבחון ושיטות הטיפול בסדק בשן.
איך נגרם סדק בשן?
סדקים בשיניים המתפשטים מעבר לשכבה הראשונה, חודרים לדנטין ועלולים לגרום לכל אחד להרגיש כאילו פניו בלהבות (העצב בשן מאותת על הכאב). השיניים נתונות תחת לחץ במהלך לעיסת מוצרי מזון וגם בזמן סגירה חזקה של הפה. כאשר הלחצים על השיניים משמעותיים או כאשר הם לא סדירים, מבנה השן נחלש ומופיעים סדקים.
כתר בעייתי עלול לגרום לאי סדרים במנשך וללחץ יתר שגורם לבְּקִיעַ. גם שיניים עם סתימות כספית (אמלגם), שאינן דבוקות לשן, גורמות להחלשת השן ולסדק ובכלל, כל שן שעברה סתימה (אמלגם או סתימה לבנה) היא שן חלולה שבכל עת עלולה להיסדק ולכן חשוב לבדוק תמיד בביקורת תקופתית את מצב הסתימות. סדקים בשיניים עלולים להופיע גם בגלל חריקת שיניים (ברוקסיזם), תאונה ועוד.
סוגי סדקים בשיניים
סדקים קלים (סדק כותרתי) - קווים דקים שטחיים על המשטח העליון של אמייל השן בלבד. קווים אלו נפוצים אצל מבוגרים ולרוב אינם מורגשים אם כי הם עלולים לגרום לרגישות.
- סדקים ברכס השן - כאשר הרכס בשן טוחנת נחלש, הוא עלול להישבר. רכסי השן יכולים להישאר צמודים לשן או להינתק ממנה, תלוי בעומק ובקרבה שלהם למוך השן. הטיפול במצב כזה יהיה שיקומי (סתימה, ציפוי השן או כתר) ולעיתים הוא ילווה בטיפול שורש.
- שן סדוקה - סדק בשן מתחיל מאזור המנשך של השן הטוחנת וכלפי מטה בצורה אנכית עד לשורש. יהיו מקרים בהם הסדק ימשיך להתפשט מתחת לקו החניכיים. סדק כזה, גורם לנזק בלתי הפיך לעצב ומחייב טיפול שורש כאשר עתידה של השן בשלב זה טרם ידוע.
- שן חצויה (פיצול בקצה השן) - שן סדוקה שלא מטפלים בה בזמן, הופכת לשן חצויה, כך שהסדק למעשה חוצץ בין שני חלקי השן הטוחנת. המקום והעומק של החיץ יקבעו את הטיפול בהמשך כאשר ברוב המקרים השן תעקר.
- סדק בשורש השן - סדק בשורש השן דומה לקודמיה בשינוי אחד, הסדק מתחיל מהשורש ולא מהכתר. סדקים בשורש השן קשים מאוד לאבחון והם עלולים גם לא להתגלות. כאשר מאתרים לבסוף סדקים בשורש, לרוב זה כבר מאוחר וצריכים לעקור את השן.
סדק בשן - הסימפטומים
לא כל סדק בשן גורם לתסמינים, למשל, סדק קטן בשן לרוב אינו עושה בעיות. סדקים אחרים עלולים להשאיר את תוך השן חשופה ורגישה במיוחד לנוזלים, למוצרי מזון ולבקטריות של הפה, ולגרום לגירוי או לדלקת במוך השן אשר תגרום לכאב בזמן לעיסה, כאב חד בנשיכה, כאבים פתאומיים, כאב שיגרם בגלל שינויי טמפרטורה בפה (קור וחום) וכדומה. סדקים אנכיים בשורש יופיעו ללא אזהרה עד שיפתחו דלקת בעצם או בחניכיים.
איך מאבחנים סדק בשן?
סדקים לרוב מאתרים במבט רגיל בעיניים תוך שימת דגש רבה לסתימות אולם לא תמיד ניתן לאתרם בעין ולכן קרוב לוודאי שתשאלו ע״י הרופא מספר שאלות כגון: האם אתה סובל מכאב? מתי אתה מרגיש כאב? איזה מוצרי מזון גורמים לכאב?
לאחר שלב השאלות, הרופא יאתר סדקים בשיניים ע״י מספר בדיקות כמו: טבילת השיניים בתמיסת צבע על מנת שהצבע יבליט את הסדק. העברת אור דרך השן. בדיקות חניכיים עם שימוש במכשירים מיוחדים לגילוי מוטת הסדק. בדיקת נשיכה בעזרת מקלון שחושף את השן שגורמת לבעיה וצילום רנטגן לאיתור ליקויים מוגדרים. חשוב להדגיש כי גילוי מוקדם יכול לעזור להציל את השן לפני שהסדק מתפשט.
מניעת סדקים בשיניים
כדי להקטין את האפשרות לסדק בשן כדאי להימנע מנשיכה או מלעיסה של עצמים קשים, כמו קרח, ריבות קשות, עטי כתיבה וכדומה. יש להימנע מלהשתמש בשיניים לפעולות שאינן אכילה כמו קריעת שקיות ניילון וכדומה. אין ללחוץ או לחרוק את השיניים. כן מומלץ להשתמש במגן לשיניים בזמן ספורט או פעילות יצירתית ולהגיע לפגישות תקופתיות לאיתור סדקי שיניים.
אטמים (חומרי מילוי ואיטום) לסדקים בשיניים
שימוש באטמים היא טכניקה מקובלת לטיפול בסדקים. בעזרת חומרי האיטום המתקדמים שיש כיום, מונעים ריקבון, מושבות של בקטריות והפצת תשתיות תוססות שעשויות להתעכל על ידי הבקטריה. בעזרת חומרי האיטום, סותמים נקודות וסדקים באמייל השן.
ישנם כיום מספר סוגי אטמים לסדקים המבוססים על שרף, זכוכית, פולימריזציה עם אור אולטרה סגול, אטמים שמתקשים בעצמם ואטמים עם פוטו-פולימריזציה עם אור שנראה לעין (לעיתים עם תוספת של פלואוריד). שאלו את רופא השיניים על איזה אטמים הוא ממליץ.
טיפול בשיניים סדוקות
הקדמה - יעילות הטיפול בשיניים סדוקות תלויה במספר משתנים כמו: מימד הסדק, אנטומית השן, מיקום הסדק, תפקוד השיניים בזמן הלעיסה וטיפולי שיניים קודמים אם בוצעו. בשנת 1983 קבעו אבו-ראס וקולס כי במקרים כאלו משקמים או עוקרים את השן והכל תלוי במידת החומרה של הסדק. ברוב המקרים קשה לחזות מראש את הצלחת ההליך שכאמור עלול להסתיים בעקירה.
שלב ראשון תיאום הסגר - אם אובחן סדק בשן, מתאמים את סגר הפה על מנת להקטין את הלחצים על השן הסדוקה ובכדי להקל על אי הנוחות של המטופל. התאמת הסגר מקלה זמנית על הסימפטומים ומונעת/עוצרת את התקדמות הסדק.
שלב שני ייצוב זמני - בשלב זה עוסקים בייצוב זמני של השן הכולל שימוש ברצועה אורתודונטית או רצועת נחושת שמקיפה את השן ומונעת את התקדמות הסדק. יש לעקוב אחר השן למשך מספר חודשים עד שהסימפטומים נעלמו ולפני שמתחילים בשיקום הסופי. בחלק מהמקרים תזדקקו לטיפול שורש (בהנחה ומוך השן ניזוק) - במחקר שפורסם לאחרונה התברר כי שיניים עם סדק יחיד ושיניים עם סדקים הכלולים בתוך כתרים דנטליים הראו סיכון נמוך לעקירה, ואילו שיניים עם ציוני בדיקת כיסי חניכיים לפני הטיפול בעומק של פחות מ- 3 מילימטרים ושיניים שהיוו חלק סופי בשחזור, הראו סיכון גדול יותר לעקירה ולכן המסקנה היא תמיד לשקול לעבור טיפול אנדודונטי ולא עקירה במקרה של שיניים סדוקות.
שלב שלישי ניקוי המשטח ושימוש בחומצה - תחילה מבודדים את המקום עם חיץ מגומי או בכדורי צמר גפן שכן האזור חייב להיות יבש. לאחר ההפרדה, מבצע הרופא ניקיון מקצועי המסיר שאריות של פלאק בקטריאלי בעזרת מברשת מיוחדת לעיתים עם אבקת אבן ספוגית. הסרת השאריות יכולה להתבצע גם עם מכשיר ביוקרבונט-פוספט. שוטפים ומייבשים את האזור בעזרת מזרק אוויר יבש ומצחצחים עם חומצה אורטו-זרחנית בריכוז של 37% בתמיסה או ג’ל שמונחת על גבי מברשת למשך 30 שניות. שוטפים בעזרת מתז מים את משטח הסגר של הפה כדי למנוע מגע של החומצה עם הרירית כדי שזו לא תפריש רוק. 15 שניות שטיפה אמורות להסיר לחלוטין את החומצה. לאחר מכן מייבשים את המקום באוויר יבש.
שלב רביעי הנחת חומרי האיטום ופולימריזציה - מדביקים את חומר האיטום לסדקים בזהירות כך שלא יישארו בועות אוויר כלואות מתחת לחומר ומבצעים פולימריזציה עם מנורת אור הלוגן למשך 30 שניות תוך הגנה על עיני המטופל (בעזרת משקפי מגן). בסיום ההליך, בודקים את האיטום שבוצע עם זונדה ומנסים לאתר בועות, אם הכל בסדר ולא אותרו תקלות (חומר האיטום אמור להיות מוצמד היטב לשן ואין אזורים ״שחסרים בחומר״), מסירים את הבידוד מהגומי ואת צמר הגפן, בודקים מנשך בעזרת נייר כחול בין השיניים כאשר הפה סגור ומשחיזים במידת הצורך את החומר לשביעות רצון המטופל.