דלקת חניכיים
דלקת חניכיים הינה קרוב לוודאי המחלה הנפוצה ביותר. כ- 95% מכלל האוכלוסייה סובלים ברמה זו או אחרת מדלקת חניכיים (ג’ינג’ביטיס). הצורה הנפוצה של דלקת חניכיים נובעת מ - ״פלאק״ ומאבנית הנדבקים אל השיניים.
הפלאק הוא שכבה דקה ודביקה של חומר לבנבן המכיל חיידקיים, מרכיבים אורגניים שונים ושאריות מזון. כל עוד הוא רך, ניתן הפלאק להסרה ע״י מברשת השיניים ואמצעי עזר נוספים. אם פלאק אינו מוסר בזמן (חוסר צחצוח, צחצוח לא נכון או לא מספיק), הוא מתחיל להסתייד תוך עשרים וארבע שעות. כך נוצרת על פני השיניים אבנית (אבן השן). מכיוון שהאבנית דבוקה חזק מאוד אל השן, באמצעות החומרים שמפרישים החיידקים, ועקב הרכבה המסויד, אין היא ניתנת להסרה על ידי צחצוח.
האבנית מתרכזת באזור צווארי השיניים, האזור הסמוך לחניכיים, ומתחת לחניכיים באזור זה. קיום האבנית מלווה בדלקת חניכיים כרונית, היכולה להופיע ברמות שונות של חריפות. הגירוי המכאני של האבנית על החניכיים, החומרים המופרשים ע״י החיידקים וחומרים המשתתפים בשרשרת התהליך הדלקתי, גורמים להיווצרות של ״כיסים״ - חלל במרווח שבין השן לחניכיים. בחלק מהמקרים מובילה דלקת חניכיים לדלקת העצם התומכת בשן ולספיגתה, זו תופעה הקרויה פריודונטיטיס, היכולה להוביל גם להתערערות (ניידות) והתנדנדות השיניים ואף לאובדנן.
סימנים של דלקת חניכיים
סימנים ראשונים - דימום חניכיים (בזמן צחצוח שיניים או מעצמו), חניכיים רכות, מבריקות ו/או חניכיים נפוחות, ריח רע מהפה, כאב חניכיים ממוקם לאזור מסוים או מפושט.
סימנים חמורים יותר של דלקת חניכיים - ניידות של השיניים (שיניים מתנדנדות), שינויים בסגר וברווחים בין השיניים, שינוי בצליל הדיבור והתזת רוק בשיחה, איבוד שיניים למרות שאין בהן עששת, נסיגת חניכיים וחשיפת שורשי השיניים, רגישות יתר לחום/קור/מתוק/חמוץ, רגישות למגע (זרמים) בצוואר השן ומוגלה בין השיניים לבין חניכיים.
דלקת חניכיים וכאבים
למרות שדלקת חניכיים מאוד נפוצה, הרי ספק אם ישנה עוד דוגמא למחלה בה המניעה האפשרית הינה כה קלה ופשוטה. חשוב להדגיש כבר בשלב זה כי לא כל דלקת חניכיים נובעת ממצב כרוני של קיום פלאק ואבנית שהוזנחו על השיניים. גם במחלות חניכיים ספציפיות, ואף תורשתיות, הרי הימצאות של פלאק ואבנית מחמיר את מצבן וכל טיפול במחלת חניכיים כלשהי מתחיל בראש ובראשונה בסילוק האבנית, ובתחזוקה שוטפת של ניקיון הפה והשיניים.
אחת הסיבות שגורמות להחמרת הדלקת בחניכיים בשלביה השונים הינה העובדה שהמחלה בדרך כלל אינה כואבת. הבעיה מוכרת בתחומים רבים ברפואה ואינה ייחודית רק לדלקות. גם חורים בשיניים (מחלת עששת) אינם כואבים בדרך כלל בשלבים הראשונים, אחרת אנשים היו ״רצים״ לרופא שיניים עם כל הופעת חור קטן, ולא מגיעים למצב של טיפול שורש למשל.
גם במצב חמור במיוחד של דלקת חניכיים הכוללת נסיגת העצם התומכת לא תמיד מופיע כאב. נפוצה למדי התופעה שאנשים מגיעים לטיפול חניכיים עקב כאב שהוא משני למחלת חניכיים כמו רגישות לחום/קור/מתוק בצווארי השיניים שנחשפו עקב נסיגת חניכיים.
הטיפול בהופעת דלקת חניכיים
תכנית הטיפול בבעיות חניכיים מורכבת ממספר שלבים. יש להגיע לרופא השיניים לביקורות תקופתיות יזומות, אין להמתין לכאבים שיופיעו. כפי שהוסבר לעיל, להוציא מקרים חריגים וחריפים לא יופיע כאב בדרך כלל. יש לעבור ״הסרת אבנית״ או ״שיננית״ אלו הם מונחים כלליים שכוללים סילוק האבנית, ניקוי השיניים, החלקת השורשים עליהם ישבה האבנית ו/או באזורים של כיסים בחניכיים, הסרת פיגמנטים הדבוקים אל השן וצובעים אותה, כמו כתמי עישון, פיגמנטים מחומרי מזון ומשקה וכדומה, והחלקת השיניים באמצעות משחה מיוחדת שגם מכילה ריכוז מתאים של פלואוריד. קראו עוד ובהרחבה על דלקת חניכיים טיפול
החשיבות של הסרת אבנית
הסרת אבנית מתבצעת בדרך כלל ע״י השיננית בפיקוחו והדרכתו של רופא השיניים. בפעולה זו חייבים לעבור עם מכשירים אולטרא סוניים ו/או מכשירים ידניים על פני כל המשטחים, של כל השיניים, לכל עומק הכיסים של החניכיים, ולהסיר את כל שכבות האבנית שדבקה בהם. לעיתים ניתן לבצע פעולה זו בפעם אחת אולם ישנם מצבים בהם יש להסיר את האבנית במספר פגישות. לעיתים נדרשת הרדמה מקומית בכדי שניתן יהיה להסיר את האבנית העמוקה. לעיתים חומרתה של דלקת חניכיים קובעת את הצורך בהרדמה ואת מספר הטיפולים.
במידת הצורך ועל פי מידת עומק הכיסים בחניכיים, יבצע רופא השיניים גם פעולה של גרידת חניכיים (קיורטאז), בפעולה זו מסלקים מהכיס רקמה חולה של חניכיים שמפריעה למהלך הריפוי התקין של המקום. פעולות הניקוי היסודי לא רק שמפחיתות את מספר החיידקים, מסלקות את סביבתן הנוחה ומאפשרות סביבה של ריפוי נאות, אלא אף הוכח כי יש בהן כדי להפעיל גורמים במערכת החיסונית של הגוף ליצירת נוגדנים פעילים. ישנם חוקרים הסבורים כי להפעלה זו תפקיד מרכזי בשיפור המצב הקליני של החולה. על פעולות אלה כדאי לחזור פעמיים בשנה.
למתרפאים בעלי נטייה מוגברת לאבנית, הרגלי צחצוח לא טובים או לא יעילים, או מצב חניכיים ושיניים בעייתי, מומלץ לבצע ניקוי אבנית לעיתים קרובות יותר עד כדי 4 פעמים בשנה. מטופל עם מצב חניכיים בעייתי המגיע לעיתים תכופות יותר לטיפולי תחזוקה, יטופל גם בטיפול קל יותר, היות ולא יגיע להזנחה עד למצב של דלקת חניכיים אשר דורשת התערבות אגרסיבית יותר.
דלקת חניכיים וטיפול פרמקולוגי
במקרים מסוימים בהופעת דלקת חניכיים יהיה צורך בחומרי שטיפה מיוחדים, בטיפול אנטיביוטי כללי, ו/או בטיפול פרמקולוגי מקומי וזאת ע״י החדרת תרופות לתוך הכיסים בחניכיים. תרופות מקומיות אלה מהוות ציון דרך חשוב מאוד בטיפול המודרני במחלת דלקת חניכיים. החומר הפעיל מוחדר לכיס באמצעות פינים ספוגים בחומר, או באמצעות משחה המוחדרת ע״י מזרק מיוחד, או באמצעות השתלת שבב (פריוצ’יפ) המשחרר את החומר הפעיל בתוך הכיס, ומתפרק לבדו במשך הזמן.
איתור גורמים מקומיים ומערכתיים של דלקת חניכיים
הגורמים המקומיים הנפוצים הם שחזורים לקויים (סתימות, כתרים, גשרים וכדומה). צפיפות בשיניים, חורים בשיניים, רווחים פתולוגיים בין השיניים, בעיות סגר ועוד.
בין הגורמים המערכתיים של בעיות חניכיים ראוי למנות מחלות חניכיים ספציפיות כמו דלקת חניכיים של הגיל הצעיר, מחלות המחריפות בעיות חניכיים כמו סוכרת, לוקמיה, נטילת תרופות המשפיעות לרעה על החניכיים ובעיה ״בריאה״ – הריון.
את רוב הגורמים המקומיים לדלקת חניכיים יכול רופא לסלק ע״י טיפולי שיניים רגילים כגון: טיפול בחורים בשיניים, החלפת שחזורים לקויים, יישור שיניים וכדומה. לא כן בבעיות המערכתיות. במקרים אלה יש חשיבות לאבחון ולאיתור המתרפאים שבסיכון גבוה, ולהדרכה וטיפול בהם תוך התייחסות לבעייתם הספציפית.
במסגרת זו של סילוק גורמים המחריפים בעיות חניכיים חייבים לציין את נזקי העישון. ככל הנראה זהו הגורם הסביבתי המובהק ביותר הגורם לבעיות חניכיים ולהופעת דלקת חניכיים. לאחר שהגיע פיו של המתרפא למצב בריא או יציב בנתונים הקיימים צריך להיות ברור למתרפא כי עיקר הנטל מוטל פעמיים מידי יום על כתפיו שלו עצמו - מניעת דלקת חניכיים ובעיות חניכיים הם באחריותו המלאה של המטופל, לאחר הטיפול היסודי אותו עבר במרפאת השיניים לטיפול בדלקת חניכיים יש לבצע עבודת תחזוקה שוטפת יום יומית ע״י צחצוח שיניים וניקוי בבית.