עששת
השיניים מכוסות עם אמייל מיוחד אשר מגן עליהן מפני פגיעה חיצונית, כאשר שכבת אמייל זו נשחקת בצורה מתקדמת בגלל חוסר בסידן היא אינה יכולה להגן על השן ומאפשרת לחיידקים שנמצאים בפה להתקיף אותה.
האשם העיקרי להיווצרות העששת הוא בקטריה הנקראת סטרפטוקוקוס מוטנס או בלעז Streptococcus mutans. זוהי בקטריה שמועברת מהאם לילד במשך שלושים החודשים הראשונים לחייו והיא מקוננת במערכת השיניים, עד שלילד תהיה לפחות שן אחת כדי שאז ההעברה תהיה יעילה. הבקטריה ניזונה מסוּכְּרוֹזָה ומייצרת חומצה כמו מוצר לוואי שלה אשר מכרסם באמייל השן.
מחלת עששת שיניים
בשנת 1996 גילו מדענים באוניברסיטת הלסינקי, שלילדים ללא עששת היו רמות נמוכות של בקטריה ולעומתם ילדים עם עששת סבלו מריכוזים גבוהים במיוחד, כמעט פי מאה. העששת נראית על השיניים כמו כתמים לבנים, מצבורים של פלאק או אבנית בצבע חום, ועלולים לגרום לשברים קטנים או לחורים. ההרס של השן מתרחב ומגיע גם לשן הקבועה שעדיין לא בקעה ונשארת חבויה. כאשר העששת מתחילה זה שאלה של זמן עד שתתרחב ותתקיף את כל השיניים.
העששת היא הריסתן של רקמות השיניים שנגרמת עקב חומצות שמייצרות הבקטריות של הפלאק שנמצאות על פני השן. הידרדרות זו מושפעת מסגנון חיים, צורת האכילה, מהאופן בו מטפלים בשיניים (הרגלי היגיינה) ובהימצאות פלואוריד במים ובמשחת השיניים שמשתמשים. גם התורשתיות משחקת תפקיד חשוב בנטייה של השיניים לעששת.
מהם הגורמים לעששת?
ישנם גורמים שונים אשר עלולים לגרום לעששת, כאשר הגורם העיקרי הוא מזון עשיר בסוכרים אשר עוזר לבקטריה לכרסם באמייל השן, סוג הסוכר משפיע על המהירות של התפשטות העששת. גורמים אחרים הם היגיינת שיניים דלה, חוסר בפלואוריד במים והגנטיקה שלפי הנתונים מראה הופעה של עששת אצל ילדים תורשתיים כרגישים במיוחד.
גם כאשר הבקטריה היא הסיבה העיקרית לעששת הרי שקיימים גורמים נוספים אשר קשורים לבעיה, והם סיבוכים במשך ההיריון או הלידה, היוולדות בטרם עת או בניתוח קיסרי, סוכרת מהאם, מחלות כליות, אלרגיות או שלשול כרוני. בנוסף, תזונה עשירה במלחים או דלה בברזל ושימוש במוצץ כנראה שמעודדים את מחלת העששת.
עד להופעת השן הראשונה, בערך מחצית מהילדים מגיל 6 חודשים נגועים בבקטריה. לפי מחקרים, בגיל שנתיים, 84% מהילדים הקימו כבר מושבות בקטריה משמעותיות. הגורמים לכך היו שתייה של משקאות מתוקים לפני שינה, אכילת חטיפים בין הארוחות, אכילת מאכלים עתירי סוכר וקיומן של בקטריות בכמות גדולה אצל האם. לעומת זאת, חוסר בבקטריה קשור באופן בסיסי עם צחצוח שיניים קבוע.
סוגי עששת
למרות שעששת נפוצה יותר אצל ילדים, גם מבוגרים עלולים לסבול כאשר סוגי המחלה הם:
- עששת בכתר - זהו הסוג הנפוץ ביותר, נמצא אצל ילדים ומבוגרים כאחד ובדרך כלל על משטחי הלעיסה או בין השיניים.
- עששת בשורש השן - ככול שמתקדמים בגיל החניכיים נסוגות ומשאירות חשופות חלקים של השורש והשן. בגלל שהשורש אינו מכוסה באמייל, אזורים אלו עלולים להידבק בקלות.
- עששת חוזרת - עששת זו יכולה להיווצר מסביב לסתימות ולכתרים. היא נגרמת בגלל שאזורים אלו הם בעלי נטייה לצבור פלאק, אשר בסופו של דבר מייצר את העששת. למבוגרים יש סיכון גובר לסבול מעששת במידה והם סובלים מיובש בפה, שזוהי הפרעה הנגרמת מחוסר של רוק עקב מחלות מסוימות, או שימוש בתרופות כלשהן ועקב טיפולי רדיו-תרפיה או כימו-תרפיה. היובש בפה יכול להיות זמני או קבוע, תלוי במקור שלו. העששת עלולה להיות חמורה במידה ולא מטפלים בה, היא יכולה להרוס את השיניים ולהרוג את העצבים העדינים בתוכן, ובעקבות זאת עלול להופיע אבסס שהוא זיהום בקצה שורש השן. כאשר נוצר כבר אבסס, הטיפול היחיד האפשרי הוא טיפול שורש, ניתוח או עקירת השן.
כיצד יודעים שיש עששת?
רק רופא שיניים יכול לקבוע בבטחה שקיימת עששת מאחר וזו מתפתחת מתחת למשטח השן ובמקומות שלא ניתנים לאבחנה בעין. כאשר צורכים מוצרי מזון שמכילים פחמימות (סוכרים ועמילן), הבקטריות של הפלאק ניזונות מהמוצרים הללו ומייצרות חומצות אשר הורסות את השן. במשך הזמן, האמייל של השן מתחיל להתפורר וכך נוצרת עששת.
העששת נוטה יותר להתפתח בחורים של משטחי הלעיסה של השיניים האחוריות, בין השיניים וקרוב לחניכיים. מכל מקום, ללא כל תלות מהיכן היא מופיעה, הדרך הטובה ביותר היא לאתר אותה ולטפל בה לפני שתחמיר ולשם כך צריך לבקר אצל רופא שיניים ולעבור בדיקות וטיפולים מונעים.
איך מונעים עששת שיניים?
יש לצחצח שיניים לפחות פעמיים ביום, להשתמש בחוט דנטאלי ומי שטיפת פה על בסיס יומי כדי להסיר את הפלאק המצטבר בין השיניים ומתחת לחניכיים. צריך להחליף מברשת שיניים כל 3 עד 4 חודשים. חשוב להגיע לבדיקות תקופתיות אל רופא שיניים, ההשגחה המונעת תעזור למניעה של הופעת בעיות ולא תאפשר לבעיות קטנות להפוך לחמורות כמו שן נמקית או שן מתה שתאבד את החיוניות שלה. יש לנהל תזונה מאוזנת תוך הימנעות מאכילת מוצרים עשירים בעמילן או סוכרים. כאשר צורכים מוצרים אלו רצוי לאכול אותם יחד עם האוכל ולא בין הארוחות כדי להפחית למינימום את מספר הפעמים שהשיניים יהיו חשופות לחומצה שמייצרת הבקטריה. המוצרים שמומלץ להגביל הם אלו המכילים סוכרים ופחמימות כמו: דבש, משקאות תוססים, ריבות, פסטלים, עוגיות מתוקות ודברי מתיקה אחרים.
פלואוריד נגד עששת שיניים
חשוב להשתמש במוצרים דנטאליים שמכילים פלואוריד, כולל משחת השיניים. יש לוודא שהמים ששותים מכילים רמה מתאימה של פלואוריד. הפלואוריד מונע התפוררות ומעודד את ההפך, הוא מסייע לחיזוק של האמייל של השיניים וגורם לחומצה שתהיה פחות מזיקה. כמות נכונה של פלואוריד תעזור למניעה ולשליטה על העששת. את הפלואוריד ניתן לתת בצורה מערכתית במי השתייה או במשקאות אחרים המכילים פלואוריד או עם תוספים, אפשר גם ליישם אותו בצורה מקומית וישירה על משטחי השן במשחת השיניים, מי שטיפת פה, ג’ל ואמייל. משחת השיניים אשר מכילה פלואוריד, מסתבר לאחר מעקב של שנים רבות כי זה הגורם החשוב ביותר בהורדת העששת.
צחצוח ושימוש בחוט דנטאלי עוזרים באופן ברור כאשר גם הם נעשים עם פלואוריד שבא להעלים את הבקטריה בפה ולהפחית את הסיכון של העששת ומחלות חניכיים.
מניעת עששת ע”י צריכת מוצרי מזון מגינים
ישנם מוצרי מזון אשר עוזרים בהגנה מפני עששת, למשל הגבינות היבשות מגדילות את הזרימה של הרוק והן מכילות סידן, קָזֶאִין (חלבון החלב) ופוספט המגנים מפני התפוררות. קינוח בסוף הארוחה של גבינה יעזור לעכב את פעולת הייצור של החומצות שנעשה על ידי מצרכי מזון עשירים בפחמימות שנצרכים באותה ארוחה. גם החלב שמכיל סידן, פוספט וקָזֶאִין, והסוכר של החלב והלקטוזה עדיף מאשר סוכרים אחרים.
מוצרים “טובים” לשיניים מיוצרים תוך שימוש במרכיבים ממתיקים שאינם מתסיסים את הבקטריה בפה והם מוצרים כמו סכרין, ציקלמט, אצסולפאם-K ואספרטם, ותחליפי סוכר כמו איזומלט, סורביטול וקסיליטול. במסטיקים ללא סוכר משתמשים במרכיבים אלו, הטעם המתוק והלעיסה מגרים את זרימת הרוק ותורמים למניעת עששת. מסטיקים אלו יכולים להכיל מינרלים כמו סידן, פוספט, ופלואוריד כדי לשפר את תהליך ההבראה. מחקרים הראו כי מסטיקים ללא סוכר לאחר הארוחה מאיצים את הניקיון של שאריות המזון ומפחיתים את שיעור ההתפתחות של העששת אצל ילדים.
טיפול בעששת
טיפול בעששת כמחלה זיהומית נעשה בשני חלקים עיקריים, החלק הראשון יהיה הסרה של הגורם המזהם ורקמות השיניים הנגועות מהזיהום, החלק השני הוא שיקום או בניית השן במידת האפשר. כאשר אין אפשרות לשקם את השן הנגועה צריך לעקור את שן החלב ולשקול הנחת שומר מרווח. במידה והשן שנעקרה היא שן קבועה אפשר להחליפה בשתל, גשר או סוג אחר של שן מלאכותית. לפני שמתחילים בטיפול צריך להעריך את רמת החומרה של העששת. הטיפול בשיניים קבועות שאינן בשלות דיין אצל מבוגרים יהיה שונה משן קבועה של מבוגר עם שורשים שהבשילו לגמרי.
טיפול בעששת אשר פגעה באמייל ובדנטין מבלי שפגעה במוך השן או ברקמות כלי הדם והעצבים של השן יתבצע ע״י סתימה או מילוי בשיניי חלב ובשיניים קבועות. בעששת שמתחילה ומשפיעה חלקית על משטח האמייל מורים למטופל לשפר את היגיינת הפה ולערוך בדיקות קליניות תקופתיות במרפאה. כאשר העששת משפיעה על עובי האמייל של השן ומתקדמת לדנטין, הטיפול יהיה הסרה של הרקמות הנגועות, לאחר שהוסר הדנטין הנגוע יעשה שיקום של השן על ידי הרכב של שרף או קומפוזיט.
ההדבקה של הקומפוזיט לשן תהיה למשטח הבריא עם חומרי הדבקה מיוחדים. כאשר ההשפעה של העששת תהיה עמוקה יותר ותגיע למוך השן היא מתבטאת בפולפיטיס (השפעה על העצב ודלקת במוך השן), הטיפול במקרה זה יהיה טיפול שורש בשן של מבוגר כלומר, הסרה של רקמות כלי הדם והעצבים במוך השן הנמצאים בתוך תא השן ובתעלת השורש ומחליפים אותם בחומר מילוי בקטריו-סטטי שמונעת את הופעה מחדש של זיהום השן.