השתלת שיניים בזאלית
השתלת שיניים בזאלית (Basal implants) היא מערכת השתלות מתקדמת המשתמשת בחלק הבסיסי (הקליפתי) של הלסת לאחיזה ועיגון שתלי שיניים. שתלים בזאליים עשויים ממתכת טיטניום המעוצבת באופן מיוחד כך שהיא תתאים לאזורי העצם הבסיסית (קליפת העצם). בסיס העצם מהווה משטח איכותי לאחיזת השתלים הייחודיים והמתקדמים הללו.
השיניים הטבעיות ממוקמות בחלקים פחות צפופים של עצם הלסת הנקרא עצם ספוגית או עצם אלבאולרית בלעז, העצם באזור נספגת באופן הדרגתי ובעיקר במקומות שחסרות בהן שיניים (לאחר עקירה) או מסיבות גנטיות ומחלה.
לעומת זאת, העצם שנשארת ואינה נספגת לאחר נסיגת העצם הספוגית עקב אבדן שיניים היא העצם הבסיסית שנמצאת מתחתיה. עצם זו אינה נוטה להיספג או להזדהם, היא צפופה מאוד, קליפתית ומאפשרת תמיכה טובה לשתלים.
השתלה בזאלית - יתרונות
משתמשים בשתלים בזאליים כתחליף לשן הטבעית או כעוגן למערכות שיניים נשלפות כגון אול און פור או אול און סיקס. המטרה העיקרית של השתלה בזאלית (שכוללת החדרת או שתל זיגומטי לעצם הזיגומה או שתל פטריגואידי שמוחדר לטוברוסיטי) היא מבנה קבוע שיכול להכיל עד 12 שיניים בכל לסת כתחליף לשיניים שאבדו. השתלה בזאלית נחשבת לחלופה הטובה ביותר לאנשים שסובלים מחוסר עצם ולכן היא גם מכונה השתלת שיניים למחוסרי עצם שכן היא אינה מצריכה השתלת עצם כפי שנהוג לבצע לפני שמשתילים שתלים סטנדרטיים.
עם שתלים בזאליים השיניים התותבות מקובעות על שתל הטיטניום בתוך 48 שעות לאחר ההשתלה בתהליך שמכונה ״העמסה מיידית״ ובכך נחסך זמן המתנה ארוך (בין חצי שנה לשנת החלמה!) וכסף בהשוואה לשימוש בשתלים רגילים כאמור המצריכים השתלת עצם. בנוסף, לאחר השתלה בזאלית אין צורך בניתוח נוסף (חשיפת השתלים וקיבוע כיפות מרפא) וגם השימוש בכתרים זמניים לא נדרש ברוב המקרים. משתמשים גם בשתלים בזאליים גם כאשר מבוצע הליך בלסת התחתונה שנקרא הזזת העצב המנדיבולרי עליו תוכלו לקרוא בהרחבה באתר.
יתרון משמעותי נוסף של השתלה בזאלית למחוסרי עצם הוא העובדה שהיא מתבצעת בהצלחה גם בקרב מעשנים וחולי סוכרת וגם אצל אנשים הסובלים ממחלות חניכיים כרוניות חמורות והרסניות.
יתרונות נוספים של השתלת שיניים בזאלית הם: השתל כולל את הבורג עם היַרְכָּה כמקשה אחת, ההליך נחשב למינימום פולשני וטראומטי, עצם בסיס חזקה ותומכת ולכן היא מהווה פתרון מעולה למחוסרי עצם, אחוז הצלחה גבוה (98%) ונטייה מועטה לזיהום.
מהם שתלים בזאליים?
שתלים בזאליים התפתחו והשתפרו בכמה שלבים תחילה על ידי רופאי שיניים צרפתיים וגרמנים. השתל הראשון פותח על ידי ד״ר ז׳אן מארק ג׳ולייט בשנת 1972 והדגם אותו הוא פיתח נמצא בשימוש עד היום. באמצע שנות ה- 80 רופא שיניים צרפתי בשם ג׳ררד סקורטסי, שיפר את השתל והוסיף לו מערכת חיתוך.
באמצע שנות ה- 90 קבוצת רופאי שניים ומנתחי לסת מגרמניה פיתחו סוג חדש של שתל עם כלים מתאימים המבוסס על שתלי דיסק שהיוו את הבסיס לשתלי ה- BOI (Basal osseointegrated) המודרניים. בשנת 1997 ד״ר Ihde החל לייצר שתלים בזאליים עם בסיס אופקי בצורה של שתלי הדיסק אשר הלכו והשתפרו עם הזמן.
ללוח הבסיס העגול הקודם הוספו קצוות כדי למנוע את סיבובם המוקדם לפני התאחות עם העצם. בשנת 2002 הומצא העיצוב שמנע סדקים בבסיס השתל, וב- 2005 נוספו לשתלים בעלי הבסיס האופקי גם דגמים הכוללים הברגה (הברגה ארוכה שתוכל להגיע עד לעצם הבסיסית).
השתלת שיניים בזאלית הלכה למעשה
ההליך מבוצע לרוב תחת הרדמה מקומית אולם במידת הצורך גם בהרדמה כללית ברוב המקרים ללא כאב. הרופא יוצר חלל מתאים בעצם באמצעות קדיחת חור בחניכיים (במקום חתך בשיטה ״הרגילה״) לאחריו הוא רק מניח את השתל בחלק הקשה של העצם ולא בעצם הספוגית. בשתלים עם בסיס אופקי או שתלי דיסק, או שתלים חובקים למחוסרי עצם לסת תחתונה הרופא בעזרת מכשיר מיוחד שמתואם לסוגי השתלים מניח את השתלים הבזאליים מהצד לעצם הבסיס ולא בקדיחה מול רכס העצם.
בשיקום מלא מניחים בין 8 ל- 12 שתלים על לסת אחת כאשר המספר המדויק נקבע לפי גודל הלסת. בשיטה זו נדרשים ליותר שתלים מאשר בשיטה הרגילה וזאת כדי שהשיניים יהיו יציבות יותר ושאפשר יהיה לקבע את גשר השיניים הזמניות באופן מידי.
לאחר הניתוח נוטלים מטבע של הפה, ביום שלאחר ההשתלה מגיעים להתאמות וביום הרביעי לאחר הניתוח מגיע השלב הסופי של קיבוע השיניים הקבועות. השתלה בזאלית מבוצעת גם להשלמת מחסור של שיניים בודדות (באמצעות שתלי דיסק שאינם מוברגים לעצם בדומה לשתלים רגילים אלא מהצד בפריסה אופקית בעצם הבסיס שכאמור תמיד קיימת). ההשתלה נעשית במקומות שנקבעו בתוך הלסת כאשר התכנון נעשה מבעוד מועד לרוב על ידי מחשב.
השתלת שתלי BOI אינה תלויה בקיום נפח עצם בממד האנכי ולכן הרמת הסינוס הפכה למיותרת היות ולכלל המטופלים יש עצם אופקית במידה מספקת אף אם לא קיימת בכלל עצם אנכית.
שתלים בזאליים מוכנסים מהצד אל עצם הלסת על ידי דיסק בקוטר 7 מ״מ או יותר, הם מונחים בחריץ (דמוי האות T), תחילה הרופא חותך את החניכיים ומפשיל אותם עד לחשיפת העצם, הוא מבצע חריץ אנכי בעזרת חותך (Cutter) אנכי ולאחר מכן עם מכשיר דיסק המותאם לסוג השתל הוא מבצע חריץ אופקי בעצם הבסיס לאחריו הוא מחדיר את השתל בעזרת אזמל מטיטניום ובאמצעות פטיש קטן, לאחר מכן השתל מכוסה ברקמות החניכיים שהופשלו ובסיום ההליך הרקמות נתפרות בחזרה. את הכתר ניתן כאמור להתקין בחלוף 72 שעות.
אין לבצע השתלה בזאלית במקרים הבאים:
עצם צרה ומחלת דם, במהלך הריון, כאשר המתרפא סובל מגידול בחלל הפה, לאחר שימוש בסמים וביספוספונטים (תרופות לטיפול בדלדול העצם), כאשר המתרפא סובל ממחלת נוון רקמות שנמשכת זמן ממושך, סוכרת לא מאוזנת, חום ראומטי, (שגרון) חריף, פיגור שכלי, ואם סובלים חלילה וחס מגידול ממאיר. השתלת שיניים בזאלית יכולה להתבצע רק כאשר חסרות 3 שיניים או יותר בשורה עקבית (למעט סוג אחד של שתל בזאלי המיועד לשן בודדת).
השתלה בזאלית סיבוכים, סיכונים ותופעות לוואי
במהלך ביצוע השתלה בזאלית קיים סיכון לפגוע במבנים אנטומיים כגון ארובת העין, גלגל העין והמוח. הסיבוכים האפשריים ממשתלים בזאליים כוללים: סינוסיטיס, זיהום ברקמות רכות, שבר בעצם הזיגומה ולכן רצוי לעבור החדרת שתלים בזאליים או שתלים זיגומטיים רק אצל רופאי שיניים שעברו הכשרה מתאימה. מומלץ ברוב המקרים לפנות למומחים לכירורגית פה ולסתות שמסוגלים לתת מענה ופתרון מהיר בזמן הניתוח ולאחריו לתופעות לוואי וסיבוכים.