הוצאת שתלים דנטליים
הוצאה של שתלים דנטליים נחוצה רק לעתים רחוקות וזאת מפני שהשיטות באמצעותן מבצעים השתלות שיניים השתכללו והתפתחו עד למצב בו למעלה מ- 98% מהשתלים ״מצליחים״ להתאחות היטב עם העצם כך שלאחר מכן הם יכולים לשרוד עשרות שנים ואף לכל החיים ללא כל בעיה. שתלי השיניים מחזיקים זמן רב יותר מאשר גשרים קבועים בגלל שהשתל מתפקד כמו שן רגילה ומחלק את הכוחות שמופעלים בפה בצורה שווה לתוך העצם ולא על השיניים הסמוכות, ובנוסף, בגלל שהשתלים מתמזגים עם העצם הם מונעים סחיפת עצם.
המחיר של הנחת השתלים אינו זניח ובמקרים רבים גם יקר לקבוצות אוכלוסייה שונות ולכן, הרבה אנשים מודאגים מהאפשרות של כישלון בקליטת השתלים, סיבות נוספות לדאגה פרט למחיר קשורות להוצאה יזומה של השתל המבוצעת עקב מצבים שונים כפי שיפורט בהמשך ולכאבים שנלווים להליך.
מאחר וכישלון כאמור היא תופעה שמתרחשת לעתים רחוקות, הסיכוי להוצאת השתל נמוך ואין צורך לדאוג כל כך. שתלים שמסירים הם שתלים שכבר התאחו עם העצם, בדרך כלל שתל שלא התאחה עם העצם היה מתגלה מוקדם ועוד לפני השיקום. הוצאת השתל תתבצע ברוב המקרים בגלל היגיינת פה לקוייה שעלולה להוביל לזיהום שמשפיע לרעה על העצם הסובבת את השתל.
סיבוכים וכשלים
במהלך שלושת העשורים האחרונים, רופאי שיניים הניחו ושיקמו שתלים דנטליים כדי למלא את הצרכים התפקודיים והאסתטיים של המטופלים. ככל שהתחום התפתח, הניסיון המשותף שנצבר, תרם להערכת הפרמטרים וגורמי הסיכון של הניתוח הכירורגי ועזר להתמודד בהצלחה עם מצבים קשים וסיבוכים שעלולים להתפתח לאחר ההליך.
המחקר המצטבר תומך בבהירות בתזה כי הטיפול לטווח ארוך בשימוש בשתלים עם מרקם בשטח המגע שלהם עם העצם הוא מצוין. המחקרים הוכיחו גם כי רק במקרים בודדים השתלים גורמים לסיבוכים משמעותיים וכאשר ההליך מתבצע ע״י מומחים אחוז הסיבוכים פוחת משמעותית. למרות זאת, ובגלל הפופולריות הגואה של השתלות שיניים גם בקרב האוכלוסייה הצעירה יותר, ככל שעוברות השנים ניתן לצפות למספר הולך וגדל של סיבוכים וכשלים המצריכים טיפול הולם.
הסיבות להוצאת שתלים
כשל בשתל מתרחש כאשר השתל יציב אך נראה סחף מתקדם של העצם. בשלב זה עדיין חלוקות הדעות כיצד לטפל בכשל וזאת בגלל חוסר הידע של אֶטְיוֹלוֹגְיָת הכשל והאם הוא נובע בגלל עומס ביו-מכני או בגלל תגובה למושבה של בקטריות. כאשר הגורמים לבעיה מטופלים, נשענים על ראיות מדעיות על מנת לטפל בפתולוגיה של אבדן עצם מסביב לשתל. כשל של שתל יכול לנבוע כתוצאה ממספר גורמים:
- כשל מוקדם - כשל מוקדם בשתלים נגרם בגלל חימום יתר של העצם במהלך הכנתה, הכנת יתר בעיבוד העצם, זיהום של השתל במשך הניתוח, איכות עצם גרועה, חוסר יציבות ראשוני ותנועות של השתל כתוצאה מעומס יתר או תפקוד יתר. הוצאת שתלים שזזים ובשלב מוקדם נחשבת לקלה.
- כשל מאוחר יותר - כשל זה מקושר בעיקר לבעיות סביב השתל, טראומה בסגר הפה, שבר בשתל עצמו או עומס יתר על השתל.
- בעיות מסביב לשתל - כשל בשתלים עם בעיות מסביב לשתל מראים סימנים קליניים הדומים לאלו של שיניים חולות. סימנים אלו כוללים דימום, מוגלה, כאב, ראיות רדיו-גרפיות של אובדן עצם, הופעת בקטריות וזיהומים ייחודיים במקום.
תיקון שתלים וגישות הטיפול בשתלים שקרסו
הגישה הקונסרבטיבית כוללת הַטְרָיָה (הסרה כירורגית של רקמה שניזוקה מעל הפצע) בין מכנית או בלייזר ושימוש בתרופות אנטיספטיות או אנטי-בקטריאליות. ״הצלה״ יותר פולשנית כוללת גישה כירורגית משולבת עם חיטוי חיצוני ותהליך שיקום עצם מונחה, זהו תהליך שנעשה בו שימוש כאשר הגישה המסורתית כשלה בניסיונה לשקם רקמות מסביב לשתל. התחזית של פרוטוקול זה מצריך השגחה מתמדת והוא טרם ידוע. במצב זה על הרופא לבחור את הדרך הטובה ביותר ולשקול את הסיכונים מול הסיכויים של כל הטיפולים הקיימים על מנת להגיע לתוצאות טובות. בגלל שחוסר הוודאות עדיין מאפיין את השיטות הללו, הדרך הטובה ביותר לטפל באובדן עצם מסביב לשתל היא לעקור את השתל ולהתחיל הכל מחדש.
כיצד מתבצעת הוצאת השתלים?
מקדח עצמות, מכשירים פְּיֶזוֹאֶלֶקְטְרִיים (שקשורים ליצירת מתח חשמלי בגבישים על-ידי לחץ מכאני) וסוגי מלקחיים שונים שימשו היטב את הרופאים בעבר כדי להסיר שתלים דנטליים שהתאחו. גם בימינו ממשיכים לעשות שימוש באותם המכשירים שתוארו לעיל. התוצאה הסופית הכללית היא נזק לעצם מסביב וגם נזק בלתי הפיך למבנים הסמוכים כמו שורשים ועצבים, תופעות לוואי אשר גרמו לגישה זו להיות פחות מבוקשת.
השימוש במכשירים אלו נוטה להשאיר פגמים ארכיטקטוניים בעצם שאמורה לשאת שיקום נוסף. בגלל שאיחוי השתל הוא נעילה מיקרו-מכנית ורוב השתלים מוברגים ונקשרים מעצמם, יהיה זה הגיוני כי הדרך הטובה ביותר להסרת השתל היא פשוט שחרורו על ידי סיבוב ההברגה לצד השני או ״שבירת״ האיחוי. ההסבר מורה על שבירה של החיבור המכני (ההתנגדות להסרת השתל בסיבוב נגד כיוון השעון) על המשטח עצם-שתל. הדבר מאפשר את שמירת העצם שמסביב ומייתרת את הצורך בשיקום גדול של העצם ועושה את הסרת השתל ומיקומו מחדש ליותר צפוי.
ערכת הוצאת שתלים דנטליים
הצורך בשיטה מתקדמת יותר הוביל להמצאת ״ערכת הוצאה״ להסרת שתלים שאכן יצאה לשוק בשנים האחרונות הכוללת מפתח דינמו-מטרי מיוחד בשילוב של מרכיבים לשימוש חוזר ומרכיבים חד פעמיים. השימוש בערכה זו מתחיל בבחירה נכונה של ״בורג הסרת השתל״ (FRS) כאשר קיימים 6 סוגים של ברגים בעלי קוטר שונה המתאימים לרוב רובם של תאי החיבור של השתלים.
ה- FRS הוא ייצוב ייחודי של הברגה עם ״שפיץ״ המוברג לתוך השתל כאשר הצד השני שלו הוא עם קוטר רחב יותר ובקצהו שקע משושה של 1.6 מ״מ. את ״בורג הסרת השתל״ מסובבים עם כיוון השעון לתא השתל בעזרת מפתח דינמו-מטרי כאשר רמת הפיתול נעה בין 40 עד 60 Ncm (ניוטון לס״מ). לאחר החדרת בורג חילוץ ישנה ערכה של ״הסרת שתל״ (FR) בצבע זהב ובוחרים את המתקן המתאים לבורג. ה- FR מוברג ידנית על ה- FRS בכיוון הפוך לכיוון השעון. כאשר ה- FR התייצב עם ההברגה, מרכיבים עליו את המפתח הדינמו-מטרי ומסובבים נגד כיוון השעון ומפעילים כוח עד שהשתל יזוז, כאשר השתל נע, הדרך לחילוצו קצרה והוא מוברג כלפי חוץ.
לאחר מכן יש להסיר את ה- FR מבורג חילוץ השתל, לשם כך משתמשים במלחציים האוחזות בשתל שהוסר כאשר המפתח הדינמו-מטרי מוסת למצב של כיוון השעון ומסיר את ה- FR, בורג חילוץ השתל נשאר על השתל ואינו מתאים לשימוש נוסף. על הרופא לנהוג במשנה זהירות כאשר הוא משתמש במתקן על מנת שכוח הפיתול אשר מופעל על בורג החילוץ לא יעוות את השתל / בורג או שיגרום לעייפות החומר ולשבירתו מה שיסבך את הוצאת השתל.