זיהום סביב שתלים דנטליים
זיהום בשתלים דנטליים הוא מצב שבו סביבת השתל מודלקת, דלקת זו נוצרת לרוב בשל פתוגנים פריודונטליים. שני סוגים עיקריים של זיהום:
פרי-מוקוזיטיס - פרי-מוקוזיטיס הוא המצב הפחות חמור מבין השניים, במצב זה עוד אין אובדן עצם, והדלקת מוגבלת לרקמות הרכות. סולקוס החניכיים מהווה מקום להצטברות של מגוון גורמים מיקרוביאלים אשר מתרבים ונצמדים אל הרקמה ומפרקים אותה באמצעות שחרור טוקסינים. דבר זה גורם לדלקת באזור השתל שמתחילה בסולקוס. אם המצב של פרי-מוקוזיטיס אינו מטופל זה עשוי להוביל לזיהום חמור יותר של השתל שמכונה פריאימפלנטיטיס.
פריאימפלנטיטיס - פרי-מוקוזיטיס שאינה מטופלת במשך זמן עשויה להפוך לפריאימפלנטיטיס. במצב זה העצם הסובבת את השתל נפגעת. פריאימפלנטיטיס עשויה להיות מצב כואב ויכולה להוביל לניידות של השתל. הסימנים והסימפטומים תלויים בחומרת המצב.
סימנים לזיהום סביב שתל
כאב ואי-נוחות - כאב ורגישות הוא סימן נפוץ ברוב המקרים של זיהום סביב שתל. זה מתרחש כיוון שמשוחררים מדיאטורים דלקתיים באזור הזיהום. הכאב יכול להיות חזק ביותר, עד כדי כך שיש קושי ללעוס, בנוסף השתלים עשויים להשתחרר דבר הגורר חוסר נוחות.
נפיחות ואדמומיות - נוצרות בשל תגובת הגוף לפתוגנים ולתוצריהם.
דימום - ייתכן דימום מכיסי החניכיים או מהסולקוס.
הפרשת מוגלה - זהו סימן שנפוץ יותר בשלבים מתקדמים. ריח רע מלווה בהפרשת מוגלה עשויה להצביע על פריאימפלנטיטיס.
ניידות של השתל - לא תמיד נראה ניידות, אך רוב המחקרים מראים דרגה כלשהי של ניידות. לעיתים הניידות כל כך חמורה עד כדי כך שהשתל יוצא ממקומו.
חום - במקרים של זיהום אקוטי נראה חום. לרוב החום יהיה מלווה באודם, נפיחות ואי נוחות.
זיהום בעצם - זיהום של העצם הסמוכה לשתל. זוהי הסיבה שהשתל נהיה נייד כיוון שהעיגון שלו אובד.
גורמי סיכון עיקריים לזיהום סביב שתל
הזנחה והיגיינה אוראלית לקויה - הזנחה יכולה להוביל להצטברות של חיידקים בפה אשר יכולים לגרום לזיהום ודלקת של סביבת השתל.
היעדר ביקורות רגילות אצל רופא השיניים - רופא השיניים יכול לאתר סימנים ראשונים לזיהום של סביבת השתל לפני שהזיהום מתפשט ומחריף.
עישון - עישון הוא בעל השפעה בריאותית באופן כללי וכך גם לגבי בריאות חלל הפה. עישון תורם להצטברות רובד.
סוכרת לא מאוזנת - תהליכי החלמה ואוסאואינטגרציה נפגעים במקרים של סוכרת לא מאוזנת. כפי שיפורט בהמשך הרבה יותר קל לטפל בזיהום התחלתי בדרגה קלה, ולכן חשוב לאבחן ולטפל בזמן. מומלץ לבצע ביקור אחד או שניים כל שנה אצל רופא השיניים.
איך מטפלים בזיהום סביב שתל?
הטיפול תלוי בחומרת הזיהום. אדמומיות ונפיחות סביב השתל יכולות להיות מטופלות באמצעות ניקוי של הכיסים ושטיפה עם תמיסה אנטיביוטית. ישנה אופציה להחדיר צ’יפ של כלורהקסידין (פריוצ׳יפ) שמונח בכיס ומתפרק לאחר שבועיים לאחר ניקוי של האזור. בדומה לצ’יפ זה יש אנטיביוטיקות בשחרור מושהה. לעיתים, ניתן לטפל בזיהומים קלים באמצעות אנטיביוטיקה ושטיפות פה.
אובדן רקמה רכה בשלבים הראשוניים יכול להיות מטופל באמצעים מקומיים. טיפולים מקומיים אלו לדוגמא צ’יפ כלורהקסידין יכולים להאט את פירוק סיבי הקולגן באזור הזיהום.
אופציות טיפוליות אחרות כוללות התערבות כירורגית שמאפשרת ניקוי ישיר של האזור. הניקוי מבוצע באמצעות כלים מכאניים מיוחדים שנועדו לנקות את השתל מבלי לפגוע בו. לאחרונה נכנסו לשימוש טיפולים בלייזר במקום התערבות כירורגית, היתרון הוא שהטיפול פחות אגרסיבי והתוצאות דומות. קרן הלייזר ממוקדת לאתר ומפרקת את הרקמה המתה ומסייעת להיפטר מפתוגנים והטוקסינים שהם מפרישים.
במקרים חמורים נקבל אובדן עצם סביב השתל אשר פוגע ביציבות השתל. במקרים חמורים אלו לא ניתן לטפל רק באמצעות ניקוי ואנטיביוטיקה. מקרים אלו דורשים השתלת עצם, כיוון שהתרחש אובדן עצם וכעת אין נפח עצם מספק לתמוך ולייצב את השתל. במקרים אלו משתמשים לרוב בשתל עצם בצורת אבקה או שבבים המעורבב יחד עם סליין או דם לאחר ניקוי והסרה של הרקמה המזוהמת מהאזור.
לסוגים בודדים של חומרים להשתלת עצם יש פוטנציאל אוסטאוגני - היכולת ליצור תאי עצם שמזרזים את תהליך יצירת העצם סביב השתל ובכך משפרים את סיכוייו לשרוד.
במקרים נדירים זיהום אגרסיבי אשר מערב כמות גדולה של עצם עשוי לגרום לאוסטאומיאליטיס. במקרים אלו לרוב השתל ינשור מעצמו. הטיפול באוסטאומיאליטיס הוא באמצעות אנטיביוטיקה לווריד והתערבות כירורגית לצורך הסרת העצם הנמקית. אוסטאומיאליטיס נצפית באנשים שהינם: מדוכאי חיסון- מטופלים המקבלים טיפול המדכא את מערכת החיסון וגם אצל מטופלים שעברו קרינה באזור ראש צוואר.
לסיכום זיהום סביב השתל יכול להיות בעל דרגות חומרה שונות, גורמים שונים עשויים להשפיע על החומרה בין היתר הבריאות הכללית, הבריאות האוראלית, והרגלים כגון היגיינה, עישון ועוד. הגורמים המשפיעים באופן מקומי כוללים את שלב הזיהום, כמות אובדן העצם ורמת בריאות החניכיים ועוד. פעמים רבות נדרשים לשלב מגוון טיפולים כדי להגיע לתוצאות המיטביות.
האם ניתן להציל שתל מזוהם?
שתלים עם פרי-מוקוזיטיס בדרגה קלה, אם מטופלים בזמן ומתוחזקים כמו שצריך יכולים להינצל. במקרה של פריאימפלנטיטיס עם עירוב של פני שטח מצומצם, יכולים להיות מטופלים כמו שצריך ולהינצל. במקרים של זיהום חמור וניידות של השתל כאשר יש אובדן גדול של עצם, מומלץ להסיר את השתל ולבצע השתלה חדשה (רפלנטציה) רק לאחר שהרקמות והעצם החלימו לגמרי.
שתלים שמשקמים שן חסרה בודדת הם בעלי סיכויי הישרדות ותוצאות טובים יותר. אם השתל תומך בגשר או תותבות סיכויי הצלחת הטיפול פוחתים. זאת כיוון שמעמסים על שתלים נוטים להחמיר את המצב. חשוב לדעת שככל שהזיהום עמוק יותר והמאמצים שהשתל נושא גדולים יותר כך הסיכוי להציל את השתל קטן.
איך להימנע מזיהום סביב שתלים?
הדרך הכי טובה למנוע זיהום סביב שתלים דנטליים היא הקפדה על בריאות הפה. יש להקפיד על היגיינה אוראלית, שמירה על היגיינה אוראלית אפילו אם יש חוסר נוחות בשלבים הראשונים יכולה לשפר משמעותית את הפרוגנוזה של הטיפול ואת סיכויי ההצלחה ושרידות השתל.
תחזוקה והיגיינה של שתל שעל גביו כתר בודד היא קלה יותר כיוון שהיא זהה להרגלי היגיינה רגילים. לעומת זאת ניקוי של גשרים או תותבת על גבי שתלים דורשים שיטות וציוד מיוחד כדי לנקות את האזורים שמתחת לשיקום. ניקוי שיניים על ידי איש מקצוע וביקורות רגילות אצל רופא השיניים מומלצים למניעה, אבחון וטיפול מוקדם בזיהום.
שאלות נפוצות
ש. האם זיהום סביב שתל יכול להתרחש שנים לאחר ההשתלה?
ת. זיהום סביב שתל יכול להתרחש בכל עת, כאשר התנאים הסביבתיים יוצרים סביבה מועדפת להצטברות והתרבות של פתוגנים, כאשר אין שמירה והקפדה על היגיינה אוראלית נאותה.
ש. כמה זמן נדרש עד שהזיהום מחלים?
ת. זיהום קל עם סימני מחלה קלים עשוי לחלוף ולהחלים לאחר הסרת רובד ואבנית, אך לעיתים נדרש גם חודש-חודשיים להחלמה. במקרים שנדרש טיפול באמצעות השתלת עצם תקופת ההחלמה היא ארוכה יותר ונמשכת כחצי שנה.
ש. האם זיהום סביב שתל הוא מקרה חירום?
ת. תמיד מומלץ לטפל בזיהומים מוקדם ככל הניתן. בנוסף, אם השתל נהיה משוחרר יש חשש של בליעה. לכן מומלץ להגיע אל רופא השיניים בהקדם כדי להימנע מסיבוכים.
ש. האם יש חשש לזיהום חוזר ברגע שהזיהום טופל בהצלחה?
ת. אם לא מתחזקים ומנקים את השתלים כמו שצריך, תתרחש הצטברות חיידקים שיכולה להוביל לזיהום חוזר. המצב זהה לשיניים, גם שיניים עם עששת אשר מטופלות מועדות לעששת משנית מתחת לשיחזורים אם אין הקפדה על היגיינה. ככל שמקפידים יותר על בריאות הפה כך הסיכון לזיהום קטן ושרידות השתל עולה.