דלקת בשן
דלקת בשן או בשמה הלועזי Pulpitis היא דלקת בתוך מוך השן כלומר בחלק השן המכילה כלי דם ועצבים המהווים את ליבת השן. דלקת בשן נובעת בעיקר מעששת שאינה מטופלת ומטראומה בשיניים. הסימפטום העיקרי של הדלקת הוא כאב, והאבחון מבוסס על ממצאים קליניים שמוצלבים במקביל בעזרת צילומי רנטגן.
הדלקת נגרמת כאשר העששת מתקדמת עמוק לתוך הדנטין, או כאשר השן עוברת טיפולים חודרניים וטראומה המונעים ממנה אספקת דם ולימפה למוך השן. בשלבים הראשונים של הדלקת, ניתן עוד ״להציל את חיוניות השן״ על ידי הסרת העששת וביצוע סתימה. כאשר הדלקת פוגעת בכלי הדם והעצבים והופכת את מוך השן לנקרוטי (נמק), תאלצו לעבור במקרה הטוב טיפול שורש ובמקרה הרע עקירה.
מהי דלקת השן?
ישנן מספר סיבות שגורמות לכאב בשיניים, הנפוצה שבהן היא דלקת השן (פולפיטיס), שנמצאת בחלק החי שלה (מוך השן). השיניים שלנו ״חיות״ דהיינו הן מגיבות לכל טראומה או פגיעה כגון עששת, להכנה שלהן לכתר (השחזה) ואפילו לרגישות לקור. באופן רגיל, כאשר חלק מגוף האדם נפגע הוא הופך לאדום, זהו תהליך הנקרא דלקת. הגוף שולח תאי הגנה מהדם עד לאזור הפגיעה כדי להתחיל בתהליך הריפוי. המכניזם הזה פועל היטב ברוב חלקי הגוף למעט בשיניים.
כאשר ישנו גירוי במוך השן, הגוף מגיב על ידי שליחת דם ותאי הגנה למוך השן, שזה תהליך נורמלי בגוף האדם. כאשר הדלקת נגרמת בכל חלק אחר בגוף, יש לה מקום להתרחב, לדוגמה, כאשר האצבע נפגעת וכואבת היא מתנפחת ונהיית אדומה, כלומר נוצרה דלקת, ובצורה זו היא מתחילה להתרפא. כשהשן מגורה ומוך השן מודלק, אין לה אפשרות להתרחב בגלל שהשן, שהיא קשה וחזקה תוחמת אותה. לחץ מוגבר זה, עשוי לדחוף את העצבים שנמצאים באזור אל תוך מוך השן. בגלל שהעצבים של מוך השן מסוגלים לשלוח סימני כאב למוח אזי מרגישים כאב ורגישות.
כיצד נקבע סוג הטיפול?
ניתן לחלק את דלקת השן לשתי קטגוריות שיעזרו לקבוע את סוג הטיפול הדרוש: דלקת הפיכה - זוהי דלקת מתונה של מוך השן שעם טיפול מתאים אפשר למגר אותה ולשוב לשגרה. דלקת בלתי הפיכה - דלקת חמורה שמוך השן אינו יכול להחלים ושהנפיחות בתוך השן היא כה גדולה עד שחובה להפסיקה - דהיינו לחתוך לה את אספקת הדם, כלומר השן הופכת למתה ולכן יידרש או טיפול שורש או לעקור את השן. אם לא מטפלים בבעיה בסמוך להופעתה, הדלקת ההפיכה תתקדם ותתפתח על להפיכתה לדלקת בשן שאינה הפיכה.
דלקת הפיכה בשן
דלקת הפיכה בשן היא דלקת קלה במוך השן. היא עשויה להיות תוצאה של כל סיבה שגורמת לשן גירוי כשהסיבות השכיחות להופעתה הן: עששת דנטלית שטרם פגעה בעצב, סחיפת שיניים שלא נגעה בדנטין, חור בשן שבוצע על ידי רופא השיניים וניקיון שיניים נמרץ על ידי שיננית ובמיוחד כשהיא מנקה שורשים בזמן שהמטופל סובל ממחלת חניכיים. אין תמיד סממנים לדלקת שיניים הפיכה אולם היא יכולה לגרום לכאב חד ולרגישות לקור ולחום.
דלקת שיניים הפיכה קיבלה את שמה מפני שהיא הפיכה ופשוט יכולה להיעלם. הטיפול בדלקת שיניים הפיכה יכול להיות ע״י צחצוח שיניים, העברת חוט דנטלי ושימוש במי שטיפה מתאימים. הטיפול גורם לרה-מינרליזציה של השן והבראת הדלקת. מכל מקום, יש לאבחן ולאתר את הסיבה לדלקת ולהיפטר ממנה בהקדם, טיפול שכזה יכול להתבצע ע״י ניקוי הריקבון והעששת וסתימת החור.
דלקת בלתי הפיכה
דלקת לא הפיכה בשן היא דלקת חריפה במוך השן, דלקת בלתי הפיכה נוצרת לרוב לאחר דלקת הפיכה שאינה טופלה / אותרה בזמן והיא תולדה של אותם גורמים שייצרו דלקת הפיכה ובנוסף היא מושפעת מ:
- הסרת דנטין רב הנמצא בקרבה למוך השן עקב ריקבון.
- כשזרימת הדם למוך נחלשת או מופסקת (בדרך כלל נגרם כתוצאה מטיפולים אורתודונטים וטראומה), עובדה שגורמת להכחדת השן.
- עששת וחורים עמוקים שחוצים את האמייל עד למוך השן. הבקטריות הן הגורם לדלקת, ככל שהגוף נלחם בהן יותר, נבנה לחץ גבוה יותר בתוך השן עד שהלחץ ״חונק״ את כלי הדם וגורם למות המוך (נקרוזה).
הסימפטומים של דלקת שיניים לא הפיכה יכולים לעיתים לא להיות מורגשים ולעיתים הם עלולים לגרום לכאב חד כאשר הכאב בדרך כלל נמשך ואינו חולף. למשל, כאשר אוכלים גלידה והכאב ממשיך יותר מחמש עד עשר שניות לאחר שסיימתם, זהו סימן מובהק לדלקת לא הפיכה. מטפלים בדלקת לא הפיכה בשן או ע״י טיפול שורש שיסיר את המוך המת וימלא אותו בחומר מבודד (גוטפרשה) או בעקירה מוחלטת של השן שמחייבת ברוב המקרים השתלת שיניים מיותרת ויקרה.
דלקת בשן בינה
דלקת בשן בינה היא אינה פוליפיטיס. דלקת בשן בינה היא למעשה דלקת חניכיים שנמצאת מסביב לאזור הכתר ובדרך כלל מסביב לטוחנת השלישית או לשן בינה ונקראת בלעז Pericoronitis כלומר דלקת מסביב לכתר ובעברית פריקורוניטיס. פריקורוניטיס עשויה להיווצר מסביב לכל שן אך באופן נורמלי היא מופיעה בשיני הבינה. דלקת בשן בינה נגרמת בגלל חוסר מקום במהלך בקיעת שיני הבינה היוצרות דלקת בקטריאלית שעלולה להתפתח ולהיות מאוד כואבת ולהתרחב למערכות סמוכות ואף להשפיע על הלסת והלחיים. בגלל שהדלקת קשורה לבקיעת שיני הבינה, היא הופכת לפתולוגיה של מטופלים בגיל 17 עד גיל 25. רוב הדלקות נגרמות כאשר שן הבינה נמצאת בשלב הבקיעה.
כאשר שיני הבינה מגיחות בצורה חלקית, החניכיים מכסות חלקית את השן ויוצרות סוג של לשונית המהווה קרקע פוריה להתפתחות בקטריות שכן קשה מאוד לנקות שיירי מזון שחודרים אליה. גם הטמפרטורה והלחות באזור זה מקלים על התפתחות הזיהום, במקרים המורכבים ביותר תופיע מוגלה שעלולה לגרום לכאבי אוזניים. הכאב יהיה עז ועלול לכלול גם קשיים בלעיסה, בסגירה ובפתיחת הפה. הטיפול יהיה בהתאם לחומרת הדלקת ולמצב שן הבינה.
חשוב לצחצח היטב ולהשתמש במי שטיפת פה ואנטיספטיים ייחודיים, כמו כן רצוי לעבור טיפול שיננית. במקרים אחרים, יסלק הרופא את השיירים שהשתכנו מסביב לכתר השן בעזרת סילון מים ויסיר את ה״לשונית״ שאפשרה את המרחב לזיהום, בנוסף תזדקקו לטיפול אנטיביוטי כנגד הבקטריות. למרות האמור לעיל, במקרים רבים הטיפול בדלקת בשן בינה יהיה עקירה.
דלקת בשן לאחר טיפול שורש
מדוע מופיע כאב שיניים לאחר טיפול שורש שהרי אין לשן עצב? ובכן יש יותר מתשובה אחת. בטיפול שורש מנסים להשיג שתי מטרות בסיסיות, מצד אחד לסלק כל רקמה של מוך השן (עצבים וכלי דם) ומצד שני למלא ולאטום את החלל שנוצר כולל ניקוי תעלת השורש (היכן שממוקמים העצבים). כאשר לא מצליחים לנקות היטב את פנים השן, עלול להופיע לאחר מכן זיהום שגורם לכאב ודלקת.
דלקת בשן שעברה טיפול שורש יכולה להופיע גם בגלל שפנים השן לא חוטא היטב עקב צורות אנטומיות לא אופייניות של השן כמו עיקולים מאוד חדים בשורש השן או הסתיידות, המקשים על הגישה לחלק הסופי של שורש השן. דלקת בשן לאחר טיפול שורש יכולה להופיע גם אם לא אוטמים הרמטית את החלל שנותר בתוך השן לאחר הסרת העצבים. את הדלקות שהוזכרו קודם לכן ״מעלימים״ ע״י טיפול שורש חוזר (חידוש טיפול שורש).
לא רק עצב השן יכול לגרום לדלקת וכאב אלא גם מבנים סמוכים מסביב לשן כמו החניכיים והרצועות הקושרות מסביב לשן המחברות את השן ועצם הלסת שעלולים גם הם להזדהם וליצור דלקת וכאבים. בדלקת כזו מטפלים בהתאם למפגע.
דלקת בשן טוחנת
הכאב בשן טוחנת עשוי להופיע בצורה פתאומית או בגלל חשיפה ישירה לחום או לקור. לא תמיד הכאב מהווה סימן לעששת והוא עשוי להיות קשור גם לתופעות אחרות בפה כגון מחלות חניכיים. אם לא מטפלים בזמן במחלת חניכיים, תיתכן השפעה שלילית על הרקמות שמחברות את השן ללסת דבר שעשוי לגרום לנשירת השן.
גם עששת כאמור (בדומה למחלת חניכיים), הקשורה להיגיינת פה לא נכונה שמעודדת היווצרות פלאק ואבנית, עשויה לגרום לדלקת בשן טוחנת אולם עששת היא לא הסיבה היחידה. הופעת כיבים - אפתות (אַפתָה - Aphtha) וזיהום חניכיים (זיהום שמקורו בין שתי שיניים טוחנות בגלל ריקבון שנוצר בין השיניים שמוחצות את שיירי המזון עם החניכיים) גורמים לדלקת בשן טוחנת.
הטיפול בדלקת בשן טוחנת ימוקד למניעת המגע של השיניים עם שיירי המזון. במהלך הטיפול כמובן צריך להסיר את הריקבון ולסתום את החור שנוצר בדנטין בחומר איטום (סתימה).