חוסר שיניים מולד
היפודונטיה הינה מצב של חוסר שיניים מולד. היפודונטיה בילדים קיימת במשנן הנשיר או במשנן הקבוע, אך היא נפוצה יותר במשנן הקבוע. לחלק מהאוכלוסיה חסרות שיניים באופן טבעי. אם לך ו/או לילדך חסרות שיניים מלידה, והרווחים מפריעים לך תוכל לקרוא מה ניתן לעשות ואיזה טיפולים מוצעים לטיפול בתופעה. במאמר זה נסקור את הנושאים הבאים: הגדרה של היפודונטיה, סיבות לחוסר שיניים מולד, בעיות כתוצאה מהיפודונטיה וטיפולים אפשריים בחוסר משנן קבוע.
היפודונטיה דנטלית מערבת לרוב את המלתעות השניות. היפודונטיה היא מונח כללי המתייחס למצב שבו אדם אינו מפתח באופן טבעי את כל השיניים. שיני בינה (טוחנות שלישיות) מהוות את רוב השיניים החסרות באופן מולד. השיניים החסרות השכיחות באופן מולד אחרי שינה בינה הן מלתעות שניות והחותכות הצדדיות.
עד כמה נפוץ חוסר שיניים? זה תלוי, כ- 20% מהאנשים נולדים בלי שן בינה אחת או יותר, אם לא כוללים חוסר שיני בינה, השכיחות נעה בין 1.6%- 6.9% של חסר שן אחת לפחות באופן מולד. קיים גם מצב הפוך בו יש עודף שיניים או שיניים עודפות שנקרא היפרדונטיה Hyperdontia.
על ההבדל בין אוליגודונטיה להיפודונטיה ואנודונטיה
היפודונטיה ואוליגודונטיה קשורות לאותה בעיה, השוני הוא כמות השיניים הקבועות החסרות בשני המצבים. חוסר של שש שיניים או פחות קרוי היפודונטיה. חסר של יותר משש שיניים קרוי אוליגודונטיה. האם מיקרודונטיה קשורה? מיקרודונטיה היא מצב בו השיניים קטנות מגודלן התקין.
מצב זה יכול להשפיע על כל השיניים או רק על חלקן. בנוסף, לעיתים מעבר להיותן קטנות יותר השיניים גם מחודדות יותר. קיים קשר בין מיקרודונטיה והיפודונטיה. השיניים הנפגעות בשכיחות הכי גבוהה בשני המצבים הן זהות, מדובר במלתעות השניות והחותכות הצידיות. לרוב כתוצאה מכך נוצרת דיאסטמה שהינה רווח בין שיניים, שקל יחסית לתקן. אנודנטיה - אנודונטיה היא מצב נדיר אך אפשרי של חסר שיניים מוחלט בשל סיבות גנטיות.
איך אדע שיש לי חוסר שיניים מולד?
צילומי רנטגן מראים חוסר שיניים. כאשר היפודונטיה בד”כ מזוהה בביקור אצל רופא השיניים לרוב בסיוע של צילומי רנטגן דנטליים. צילומי רנטגן מאפשרים לראות אם חסרות שיניים קבועות באופן מולד אצל ילדים אפילו לפני נשירת שיני החלב.
חוסר שיניים עשוי לבלוט לעין בשל הרווחים בין השיניים. לעיתים שיני חלב נותרות במקומן כיוון שאין שן קבועה שתדחוף אותן החוצה. במקרים אלו ההיפודונטיה פחות נראית לעין אך סביר ששן החלב הנותרת תחווה בעיות בעתיד כמו עששת או שבירה. ברגע שרופא השיניים קבע שיש חוסר שיניים, ניתן לקבוע תוכנית טיפול ולבצעה. בהמשך נסקור את כל אפשרויות הטיפול.
גורמים לחוסר שיניים מולד
הסיבה לחוסר שיניים מולד אינה ברורה, אך קיים קשר חזק בין גנטיקה והיפודונטיה. היפודונטיה אינה סינדרום בהגדרתה, אך ישנם סינדרומים המקושרים עם היפודונטיה, כולל סינדרום דאון Ectodermal Dysplasia. מידע ראשוני ממחקר שבוצע בשנים האחרונות מצביע על קשר סטטיסטי בין היפודונטיה וסרטן השחלות. מבחינה גנטית ישנה אפשרות שלאדם תהיה היפודונטיה מבלי היסטוריה משפחתית של התופעה.
מדענים מסוימים טוענים כי היפודנטיה הינה עניין אבולציוני. שיני בינה חסרות עשויות להיות קשורות לשינוי גודל הלסתות כתוצאה מהתפתחות המוח שלנו. ואילו חוסר של מלתעות וחותכות עשוי להיות קשור בירידה בצורך ללעוס בשר נא לעומת אבותינו הקדמונים. ישנו קשר בין היפודונטיה וחיך שסוע, היפודונטיה בד”כ מתרחשת כאשר השסע מערב את השפה והחיך יחד ואז יהיה חוסר של חותכת צדדית.
היפודונטיה בילדים ומבוגרים
חוסר מולד של שיני חלב מתרחש בכ- 1% מהילדים, כך שזהו מצב יחסית נדיר. חוסר שיניים קבועות הוא נפוץ יותר משפיע על כ- 5% מהאוכלוסייה אם לא כוללים שיני בינה. חוסר שיניים מולד קיים יותר בנשים לעומת גברים, לעומת זאת אצל גברים ניתן לראות את הנטייה לעודף שיניים ושיניים גדולות. אין למדענים הסבר לממצא זה.
איך מטפלים בחוסר שיניים?
למרות שהיפודונטיה מהווה מצב דנטלי יחסית שכיח, עדיין יתכן שיהיה צורך לתקן את המרווחים בין השיניים הנוצרים בשל חוסר השיניים. ישנן מגוון השלכות רפואיות להיפודונטיה בין היתר: בעיות הגייה, קושי בלעיסה, היווצרות בעיות פסיכולוגיות בשל אסתטיקה לקויה, אובדן עצם היכן שחסרות שיניים, שיני חלב שבורות או עששתיות.
הטיפול בהיפודונטיה מתרחש בדרך כלל לאחר שכל שיני החלב הוחלפו או נעקרו והשיניים הקבועות בקעו. במקרה של שימוש בשתלים דנטליים יתכן ויהיה צורך להמתין מספר שנים כדי שעצם הלסת תסיים את התפתחותה המלאה, אך ישנם טיפולים שיכולים למלא את הרווח באופן זמני. כעת נסקור את הטיפולים בהרחבה, איך הם יכולים לעזור, אילו הגבלות חלות, ומה כדאי לשקול לפני הטיפול. טיפולים בחוסר שיניים מולד עשויים לכלול את אחד או יותר מהפרוצדורות הבאות:
סמכים אורתודנטיים - סמכים יכולים לשמש בהיפודונטיה לסגירת מרווחים. סמכים מהווים לרוב את החלק הראשון של טיפול בהיפודונטיה. משתמשים בסמכים להזזת שיניים, לעיתים לסגירת המרווח ולעיתים כדי ליצור מרווח לטיפולים אחרים. רופא השיניים ידביק סמכים מתכתיים על השיניים שיחוברו עם חוט מתכתי ולעיתים גם עם גומיות במטרה להזיז את השיניים ולתקן את עמדתם לקראת החלק הבא של הטיפול. משתמשים גם בטכניקות יישור שיניים אחרות כדי לסגור רווחים בשיניים בהן שימוש בקשתיות מסוג Invisalign, איירוק, קליר קורקט כמו גם בסמכים שקופים וננעלים (דמון קליר למשל) לטיפול בחוסר שיניים מולד.
שיניים תותבות - תותבות הם שיניים מלאכותיות הניתנות להוצאה ואשר משמשות למילוי רווחים הנוצרים בשל היפודונטיה, ומטרתן לסייע בדיבור, אכילה ושיפור המראה. ישנם אנשים שישתמשו בתותבות כל חייהם וישנם כאלו שיעדיפו להשתמש בהן באופן זמני עד לטיפול קבוע כמו שתלים. צריך לדעת איך לטפל בתותבות, והדבר חשוב במיוחד אם מדובר בבני נוער שמשתמשים בהם. כאשר אדם צעיר גדל הוא יצטרך ביקורים קבועים אצל רופא השיניים כדי להתאים את התותבות לפה והלסת הגדלים.
גשר בשיניים - גשר ממלא מרווח בין שתי שיניים. גשר הוא יחידה פרוסטטית שנתמכת שיניים ומוחזקת במקומה ע”י דבק לשיניים הסמוכות לאזור החסר. גשרים הינם פתרון לטווח ארוך ויכולים להחזיק עד כ- 15 שנה. גשרים מותאמים אחרי שהלסת סיימה את גדילתה ומהווים חלק מטיפול לטווח רחוק. חיסרון שקיים באופציה טיפולית זו היא הסרה של חלק מאמייל השן בשיניים התומכות, דבר שאינו אידיאלי אצל אדם צעיר עם שיניים בריאות.
שתלים דנטליים - חוסר שיניים מולד יכול להיות מטופל ע”י שתלים דנטליים, אך בשילוב עם טיפולים נוספים, כמו כן ניתן להתאים שתלים דנטליים רק לאחר סיום גדילת הלסת. שתל דנטלי כולל חלק מתכתי שמוברג אל תוך הלסת, התומך בכתר המונח מעליו. שתלי שיניים הם אופציה טיפולית בעלת שרידות ארוכה ואשר צריכים להיראות ולתפקד כמו שיניים טבעיות. אולם, שתלים לא מתאימים בכל מצב, למשל במקרה של חסר מלתעה העצם לעיתים לא מספיק דחוסה ולא ניתן להכניס שתל בבטחה. רופא השיניים יכול להעריך את המצב ולקבוע האם שתלים הם אופציה אפשרית עבורך.
ציפוי שיניים - אם יש לך מיקרודונטיה, כלומר שן קטנה מהגודל התקין, ייתכן ואפשר יהיה להשלים את השן על ידי חומר קומפוזיטי או ציפוי שיניים ככיסוי. אופציות אלו הן פחות פולשניות לעומת גשרים ושתלים אך הן עשויות להחזיק מעמד פחות זמן והן דורשות שתהיה שן קיימת כדי שרופא השיניים יוכל לבצע זאת.
עקירות - יש לבצע עקירות (אם שיני חלב נותרות במקומן) כדי להכין את הפה לפעולות התיקון כפי שתוארו לעיל.
לסיכום - היפודונטיה היא בעייה דנטלית נפוצה עד כדי כך שמדענים חושבים שהיא מהווה חלק מהאבולוציה שלנו כיוון שאנחנו לא זקוקים לכל כך הרבה שיניים. הטיפול בשיניים חסרות הוא נפוץ וצריך להיות פשוט, למרות שברוב המקרים יש צורך לחכות לסיום הגדילה של המטופל. תוכנית הטיפול המדויקת תלויה בכמות השיניים החסרות ומיקום המרווחים. הצורך בשימוש בסמכים אורתודונטיים להכנת הפה לטיפולים הוא נפוץ. רופא השיניים יוכל להעריך קלינית את הצורך ואת דרך הטיפול היעילה ביותר מבחינת עלות תועלת כדי לטפל בסוגיות הדנטליות.