הלבנת שיניים בסד
הבהרת (המכונה בלשון העם הלבנת שיניים) שיניים ויטאליות (חיות) באמצעות סד ובו חומרים על בסיס מי חמצן היא שיטה פופולרית להבהרת שיניים מאז שנכנסה לשוק עוד בשנת 1989. בשיטה המקורית עשו שימוש ב- 10% קרבמיד פרוקסיד- שהוא חומר שניתן לרכישה ללא מרשם רופא כיוון שהוא חומר אנטיספטי לחלל הפה. כיוון שחומר זה נועד לשימוש על גבי הרקמות הרכות כחומר אנטיספטי במקור, עיצוב הסדים כלל גם את החניכיים.
אולם, ככל שריכוזי החומר עלו כך שונה עיצוב הסד בהתאמה, נוצרו שוליים גליים-שוליים שעוקבים אחרי מתאר השן ואשר אינם מכסים גם את הרקמה הרכה וכן מרווח לצורך החדרת החומר לסד- ספייס. במאמר שלפניכם נסקור את כל הטכניקות המתקדמות באמצעותן מבצעים הלבנת שיניים בסד כולל סדים המורכבים משתי שכבות, סדים תרמופלסטיים עשויים שכבה אחת רגילה או עבה ושיטת הסד ה”משולש”.
בכל השיטות יוצרים סדים מסיליקון שבהם ממלאים את החומר שמייצר את ההלבנה או ע״י מזרקים שבהם נמצא החומר או בהתאם לשיטה שתתואר בהמשך. השיטה הרגילה שבאמצעותה מלבינים שיניים מצריכה 10 ימים שבהם מניחים את ג׳ל ההלבנה בתוך הסד במהלך הלילה ולאחריה השיניים הופכות להיות לבנות בתהליך לא אגרסיבי כפי שמתרחש בהלבנת שיניים בלייזר המתבצעת בשעה אחת.
הלבנת שיניים בסד משתי שכבות
בסדים תרמופלסטיים המורכבים משתי שכבות, השכבה הפנימית קשה בצורת פרסה בעובי של כ- 1 מ”מ והשכבה החיצונית רכה. לאחר ריכוך החומר במים חמים, השכבה החיצונית משמשת כנשא להחדרת השכבה הפנימית אל הפה. ראשית יש לתרגל את הכנסת הסד לפה, וידוא שהוא מתאים בצורה פאסיבית והנחיית המטופל לנשוך את הסד לאחר מכן. ברגע שהכל נוח והתרגול בוצע בהצלחה מניחים את הסד במים חמים, אינדיקציה לכך שהשכבה הפנימית התרככה, היא כאשר הקצוות של השכבה החיצונית מתחילות להתעגל. מנערים את הסד משאריות המים החמים כדי להימנע מאי נוחות או נזק למטופל, מותחים את הקצוות של השכבה הפנימית לעמדתם המקורית ומכניסים את הסד לפה.
כדאי ליידע את המטופל שהסד יוכנס חם אל הפה, ולאחר מכן יש ללחוץ על הקירות החיצוניים של הסד כדי שהסד יותאם כמה שיותר אל הפה- יתעצב סביב השיניים ויכנס לאמברזורות. לאחר מכן מבקשים מהמטופל לנשוך את הסד באזור השיניים האחוריות כדי ליצור ואקום במשך 10-15 שניות, ואז שוב הרופא ילחץ על המשטחים הבוקאליים והלינגואליים של הסד. תהליך עיצוב הסד באמצעות לחץ וואקום חוזר על עצמו עד שהסד מתקרר. מומלץ לשחרר מדי פעם את הסד כ 1 מ”מ כדי למנוע את נעילתו בשיפולים, אם הסד מותאם בצורה פחות הדוקה ניתן להפעיל יותר לחץ בוקאלי ולינגואלי. ברגע שהסד מתקרר, הוא מוסר מהפה ומוכנס למים קרים להמשך התקשות. ואז מפרידים את השכבה החיצונית מהשכבה הפנימית הקשיחה.
השלב הבא הוא החזרת השכבה הפנימית הקשיחה חזרה אל הפה להערכת היציבות הסגרית והנוחות הכללית. אם השוליים חדים או מחוספסים ניתן להחליקם, על ידי חימום השוליים בצורה סלקטיבית והנחיית המטופל להניע את השפתיים כדי לעצב את השוליים בצורה חלקה. בדרך כלל הסגר מיוצר בצורה נכונה בתהליך ההכנה אך אם נדרשות התאמות ניתן לחמם סלקטיבית את האזורים הנדרשים ולעצב מחדש- ולהנחות את המטופל לנשוך את הסד. התוצאה הסופית הוא סד מותאם אישית בעל גבולות שאינם גליים וללא מרווח (ספייסר).
מנחים את המטופל להניח בבית כמות בגודל אפון מן החומר במשטח הבוקאלי של הסד ולהניח את הסד למשך הלילה. הלבנת שיניים בסד משתי שכבות עובד בצורה טובה בלסת העליונה ויכול להפחית את הסיכון לרפלקס הקאה או שיעול וכמובן הוא מאפשר דרך מהירה להבהיר את השיניים. מומלץ להבהיר לסת אחת כל פעם כדי לבחון שהמטופל מסוגל להתמודד עם ההליך, בנוסף ייתכן שמטופלים יסתפקו בהבהרת הלסת העליונה ולא ירצו להבהיר גם את התחתונה. סד זה הוא קשיח יותר בהשוואה לסוגי סדים אחרים ולכן מומלץ למטופלים שהינם ברוקסיסטיים, ואף ניתן להשתמש בו לאבחון ברוקסיסטים, אם לאחר שימוש של שבוע- שבועיים מופיעים סימני שחיקה או חורים בשל הידוק, הדבר יצביע על כך שהמטופל ברוקסיסט (סובל משחיקת שיניים).
הלבנת שיניים בסד משכבה אחת
סוג סד זה דומה לסד התרמופלסטי שעשוי משתי שכבות, אך סד זה הוא רך יותר. הסד בעל עובי של כ 1 מ”מ עם קיר לינגואלי שהינו עבה יותר לעומת הבוקלי. הקיר העבה מסייע לשמור על צורת הסד ואילו הקיר הבוקלי הדק מותאם בצורה הדוקה אל השיניים. תהליך החימום ועיצוב הסד דומה לתהליך שתואר לעיל עבור הסד התרמופלסטי משתי שכבות, אך נדרשת פחות לחיצה כדי לעצב את הקירות ויותר נשיכה על גבי השיניים האחוריות כדי ליצור ואקום. תפקידו של הרופא הוא למקם את הסד בצורה ממורכזת על גבי קשת השיניים. ברגע שהסד התקרר הוא מוסר מהפה, מחליקים ומקצים את הקצוות בהתאם לצורך כדי להגביר את הנוחות.
החיסרון העיקרי של הלבנת שיניים בסד משכבה אחת הוא שהוא מגיע בגודל יחיד, אם למטופל יש קשת גדולה יותר- זה לא יכסה את כל השיניים. הסד אידאלי גם להנחת חומרים המפחיתים רגישות בשיניים, כיוון שמדובר בסד שקוף ניתן להשתשמש בו מבלי שיבלוט לעין. חומרים מפחיתי רגישות לדוגמא הם חומרים המכילים פוטסיום ניטרט. רגישות בשיניים לאחר הבהרה מתרחשת כיוון שמי החמצן עוברים דרך האמייל אל הדנטין, בדומה לכך, פוטסיום ניטרט חודר את האמייל אל תוך שכבות השן- ובעל אפקט של אלחוש העצב.
שימוש בסד עם חומר המכיל פוטסיום ניטרט במשך 10-30 דקות הוא יעיל לטיפול ברגישות. בנוסף, מטופלים עם רגישות בשיניים לאחר הסרת אבנית יכולים להשתמש בזה גם כן כדי להפחית את הרגישות, גם לפני ואחרי הטיפול. ניתן לצחצח עם משחת שיניים המכילה פוטסיום ניטרט שבועיים לפני הבהרת שיניים כדי להקטין את הסיכוי לרגישות.
הלבנת שיניים בסד משכבה אחת עבה
אחד מהאתגרים הכי גדולים עבור בני נוער העוברים תהליך של יישור שיניים באמצעות סמכים הוא הקפדה על היגיינה אורלית מתאימה, ולכן נוצרים נגעי עששת התחלתית (הפיכים)- white spot lesions-WSL ואף נגעי עששת מתקדמים יותר (בלתי הפיכים). מחקרים מראים כי שימוש ב- 10% קרבמיד פרוקסיד יוצר סביבה בסיסית יותר בפה, משמע מעלה את ה- PH, דבר אשר משפיע על חיידקים שיוצרים עששת- כיוון שחיידקים אלו משגשים בסביבה חומצית בעלת PH נמוך. לכן, סד עם קרבמיד פרוקסיד מתאים למטופלים שעוברים יישור שיניים שקוף או יישור שיניים רגיל עם סמכים. סד עם קרבמיד פרוקסיד מומלץ למטופלים קשישים ואוכלוסיות בסיכון לעששת שורשים כאשר טיפול בפלוריד אינו מספק.
במקרה של מטופלים שעוברים תהליך אורתודנטי עובי הסד כ- 1.5 מ”מ. בשל עוביו של הסד והמכשור האורתודנטי תפקיד הרופא בעיצוב צורתו משמעותי. מחממים את הסד בדומה לסדים התרמופלסטיים, אפילו כשהסד מוכן לגמרי הוא לא יטמע בסמכים. כאשר מושיבים סד זה בפה יש למקמו מעט בוקלית יותר כדי ששולי הסד לא ״יפלו״ על הסמכים האורתודנטיים. הרופא צריך לעצב את הסד בזריזות מהאזור הקדמי כלפי האחורי לפני שהסד מתקרר, גם במקרה זה המטופל נושך על הסד באזור האחורי כדי לייצר ואקום. כאשר הסד מתקרר, מסירים אותו ומחליקים ומעצבים את השוליים. הסד יהיה בעל התאמה מוחלטת והמטופל יוכל להסירו ולהחזירו לפה בקלות.
עבור טיפול ההבהרה, הפרוקסיד מונח בתוך הסד וזורם אל המרווחים שבין החוט האורתודונטי והסמכים אל השיניים בעת הנחתו בפה. באופן כללי משתמשים בדרך כלל ביותר חומר במקרים אלו. מומלץ לישון עם הסד בלילה, כיוון שבלילה יש פחות זרימת רוק. יש להכין סד חדש כל כמה חודשים כיוון שהשיניים זזות, אך כיוון שסד זה הוא רך הוא לא מעכב את תהליך יישור השיניים. יותר קשה לייצר סד בלסת התחתונה (המנדיבולה) כיוון שיש קושי לשלוט על הלשון. ניתן לקחת מטבעי אלגינט מסורתיים כדי ליצור סד אך לקיחת מטבעים אלו כרוכה בהסרת החוט האורתודנטי, כמו כן מטבעים אלו לא לוקחים מטבע מדויק של החניכיים בהשוואה לדיוק של סד שמותאם בצורה אינטרה-אורלית אל הפה.
אופציה נוספת היא להזריק את הקרבמיד פרוקסיד ישירות על גבי הסמכים לפני צחצוח שיניים, כיוון שיש לחומר אפקט של יצירת קצף ובועות כאשר הוא בא במגע עם פלאק (רובד). שימוש בקרבמיד פרוקסיד יחד עם מי חמצן 3% ביחס של 1:1 באמצעות סילונית הוכח כיעיל במניעת WSL- נגעי עששת התחלתיים. תופעת הלוואי היחידה של טיפול בסד עם קרבמיד פרוקסיד 10% שהשיניים יובהרו, בדרך כלל תופעה זו נתפסת כחיובית ודווקא מגבירה את שיתוף הפעולה של המתבגר עם השימוש בסד. עלות טיפול ההבהרה היא כ- 1,500 ש״ח במהלך כשנתיים של טיפול אורתודנטי, ומסייע לחסוך את העלות של סתימות בעקבות נגעי עששת. החשש שהשיניים יובהרו למעט האזור מתחת לסמכים שיישאר צהוב אינו מבוסס, כיוון שהחומר מפעפע וחודר את חומר השן גם מתחת לסמכים.
הבהרה בשיטת הסד ה”משולש”
כאשר נדרשים מטבעי אלגינט לצורך לקיחת מידות לייצור סד הבהרה מטופלים רבים אינם חשים בנוח בשל רפלקס הקאה מוגבר, אופציה אחת להתגבר על כך היא שיטת לקיחת מטבעים בפה סגור. ישנם כפות מטבע בעלות גדלים סטנדרטים. במטופלים עם רפלקס הקאה מוגבר שמצליחים לנשום דרך האף ניתן לבצע מטבעים בשיטה שבה הם נלקחים בפה סגור. ראשית מכינים אלגינט בכמות הנדרשת ללסת עליונה גדולה, ומניחים את החומר בשני הצדדים- זה למעשה כפות של לסת עליונה ותחתונה מחוברות. מניחים את הכף על הלסת התחתונה כאשר מנחים את המטופל להצמיד את הלשון אל החיך, ואז מסיתים את השפתיים ומנחים את המטופל לנשוך את הסד כדי לסגור את הפה והלסת העליונה תכנס למקומה בכף המטבע. לאחר מכן מנחים את המטופל לעשות מעט תנועות עם השפתיים כדי לעצב את השוליים.
ברגע שהאלגינט מתקשה מסירים את המטבע מהפה ומחטאים אותו. בעת יציקת הגבס יש ליצוק את הלסת העליונה קודם, לאחר מכן יש לעטוף את כלל חומר המטבע בנייר מגבת רטוב ולתת לחומר להתקשות. מחקרים הראו שאם יוצקים את המטבע העליון ועוטפים אותו ניתן לצקת מטבעים מדוייקים בלסת השנייה שמדוייקים כמו הלסת הראשונה עד 45 דקות. בשל תכונות חומר האלגינט כל עוד המטבע נעטף בנייר מגבת רטוב, ניתן לצקת את הלסת השנייה לאחר 20-45 דקות שהיציקה הראשונה התקשתה. ברגע שהיציקה השנייה התקשתה ניתן להסיר את הגבסים מן המטבע. בצורה זו ניתן ליצור סדי הלבנה בצורה מסורתית באופן נוח יותר ללא עירור רפלקס ההקאה של המטופל.
לסיכום
כאשר משתמשים ב- 10% קרבמיד פרוקסיד, סד ללא מרווחים שאינו בעל שוליים גליים הוא הרצוי. ניתן לייצר סד בעל דרישות אלו במספר שיטות חדשניות, ישירות בתוך הפה או באמצעות מטבעיים מסורתיים. עיצוב של הסד ישירות בפי המטופל יכול להצריך פחות פגישות. ניתן להשתמש בשיטות החדשניות לייצור סדים לצרכים נוספים מלבד הבהרת שיניים, לדוגמא כסד אבחנתי לזיהוי ברוקסיזם, או כסד לטיפול ברגישות בשיניים או לשליטה ומניעה של עששת במטופלים בסיכון גבוה בין היתר קשישים ומטופלים בעת תהליך אורתודנטי. כאשר יש צורך במטבעים מסורתיים ניתן להשתמש בשיטת לקיחת מטבעים בפה סגור שמפחיתה את הזמן ומגבירה את הנוחות למטופל, ופחות מעוררת את רפלקס ההקאה.