×

×

שתלים בשיניים

השתלים בשיניים הם מעיין שורשים מלאכותיים הממוקמים בתוך הלסת שתפקידם לאחוז שיניים תותבות או גשרים. השן הטבעית מבוססת על כתר ושורש, כאשר הכתר הוא החלק הנראה לעין. התומך של הכתר הוא שורש השן שמשתרע אל תוך עצם הלסת והוא למעשה החלק שהשתל הדנטלי מחליף.

את השתל מניחים בכמה צורות כירורגיות שונות שנעשות מייד לאחר עקירת השן או לאחר תקופת המתנה קצרה. בדרך כלל ישנם שלושה חלקים שמרכיבים את השתלים בשיניים והם השתל עצמו המונח בצורה כירורגית ישירות על העצם, החלק המחבר (Abutment) שמחבר את השתל עם החלק השלישי שלו שהוא הכתר או מערכת שיניים.

רוב השתלים עשויים מטיטניום, שהוא חומר עם תכונות פיזיות וכימיות המקנות לשתל תאימות ביולוגית גבוה, תגובה טיסולרית (של הרקמות) טובה והוא ניחן גם בתכונות של חוזק ועמידות ועם יכולת ייחודית להתמזג ישירות לעצם בתהליך הנקרא אוסטאואינטגרציה כלומר איחוי מלא עם עצם הלסת.

חשוב שתדעו

חסרות לכם מספר שיניים בלסת? מעוניינים להחזיר את היכולת לאכול ולחייך ללא כל מגבלה? התקנת שתלים בשיניים זה הפתרון בשבילכם! חשוב רק שתעברו את ההליך ע״י כירורגים מנוסים ולא אצל רופאי שיניים כלליים, התייעצו עם מומחי החניכיים והכירורגים שלנו ע״י מילוי פרטיכם באתר.

חשוב שתדעו

חסרות לכם מספר שיניים בלסת? מעוניינים להחזיר את היכולת לאכול ולחייך ללא כל מגבלה? התקנת שתלים בשיניים זה הפתרון בשבילכם! חשוב רק שתעברו את ההליך ע״י כירורגים מנוסים ולא אצל רופאי שיניים כלליים, התייעצו עם מומחי החניכיים והכירורגים שלנו ע״י מילוי פרטיכם באתר.


שתלי טיטניום

הטיטניום הוא חומר שנמצא שנים רבות בשימוש רפואי בעיקר באורתופדיה וזאת מאחר והוא אינו יוצר תגובת דחייה על ידי האורגניזם, הוא מקל את העגינה העצמית שלו על העצם בעזרת תופעה מיוחדת הנקראת כאמור - (אוסטאואינטגרציה) osseointegration, שנוצרת בין העצם לטיטניום, והוא מציע גם תשובה מצוינת לכוחות הלעיסה בהיותו חומר תמיכה. השתלים שמונחים בשיניים מקנים יתרון גדול בשיקום השיניים כאשר ישנו ניצול מקסימלי של העצם והלסתות וזאת בתנאי שנפח העצם לא מושפע על ידי אבדן שן או שהוא הצטמצם בצורה אחרת. לדאבוננו, ירידה בנפח העצם אכן מתרחשת בהתקנת שיניים תותבות להסרה, או גשרים קבועים שנתמכים על ידי השיניים הסמוכות שאלו הם מקרים שאינם מנצלים את העצם לעגינה.

כיום, רוב השתלים בשיניים מיוצרים מטיטניום מסחרי טהור, או מסגסוגת של טיטניום. ישנה קבוצה קטנה של שתלים אשר מיוצרים באופן מלא או מצופים היטב עם מכלול של פוספט קלציום שהמרכיב העיקרי שלו הוא הידרוקסיפטיטה (ha). בעבר, ייוצרו השתלים מחומרים כמו חומצת אלומינו, ביו-גלס, קריסטל וכד׳ אולם כיום הם נעלמו כמעט כליל מהתעשייה.

הטיטניום הוא חומר שמיוצר בדרגות טוהר שונות, אלמנט בעל משמעות לשימושים מסחריים אחרים כמו למשל בתעשיית המטוסים - ע״י דרגות טוהר שונות ניתן לווסת את חוזק הרכיבים. באופן כללי, כמות החמצן המקסימלית מגדירה את החוזק של הטיטניום, החל בטיטניום רמה 1 המכיל מעט חמצן וברזל שנחשב לחזק ביותר ועד לטיטניום ברמה 5 המכיל הרבה חמצן וברזל שנחשב לפחות חזק אולם הוא עמיד יותר בפני קורוזיה.

שתלי השיניים מיוצרים גם הם ממגוון רחב של רמות טיטניום שונות כמו למשל שתלי ברנמרק (השוודי) שעשויים מטיטניום ברמה 1 לעומת שתלי Iti (שווייץ) שעשויים ברמה 4. סגסוגות הטיטניום מעוצבות ומדורגות ברמות הנקראות ASTM הנעות בין רמה 5 עד 29. יצרני השתלים משתמשים בעיקר בסגסוגת טיטניום בדרגה 5. באופן כללי, לשתלי טיטניום ברמה 1 יש עמידות גבוהה יותר מאשר לשתלי טיטניום ברמה 4 ו 5 (סגסוגת טיטניום) להם עמידות פחותה אולם הסגסוגת ״סובלת״ מפחות קורוזיה. העמידות לקורוזיה תלויה בעיקר בכמות הברזל שהטיטניום מכיל. מכל מקום, ההשלכות הישירות בין הסוגים השונים הם קטנות באופן יחסי, אך תמיד יהיו תכונות מכניות ופיזיות שהשפעתן אינן ניתנות לחיזוי.

שתלים בשיניים  


איחוי שתלים בשיניים עם עצם הלסת

איחוי השתל (אוסטאואינטגרציה) הוא חיבור מבני ישיר בין משטח השתל עם עצם חיה המבטיחה העמסה תפקודית (תהליך שהתגלה על ידי חוקר שבדי בשם פאר אינגבר ברנמארק בשנת 1960). כאשר השתל מתאחה עם העצם נוצר חיבור מכני ישיר ביניהם וזאת ללא כל התערבות ומגע של רקמות החיבור (בדומה לשן הטבעית) ועם פאזה ומגע ישיר של החומר המורכב מתחמוצת טיטניום וגליקוסמינגליקנוס.

בתהליך זה לא קיים אותו חיבור כפי שהיה קיים בין השן הטבעית לעצם הלסת כך שאת השן הטבעית ניתן לעקור בקלות יחסית ללא פגיעה בעצם ואילו את השתל לא ניתן להוציא מבלי לפגוע ולרסק את מבנה העצם הסובב את השתל. שתלים בשיניים שהתאחו עם העצם, יכולים לשמש תמיכה לשיניים מלאכותיות בעיצובים שונים ובתפקודים מותאמים, והם יכולים להחליף כל שן, החל משן אחת עד לקשת שלמה של מערכת שיניים (בכל לסת).

את השיניים המלאכותיות מתאימים כמובן לגוון השיניים הטבעיות הסמוכות (אם קיימות) כך שהמראה שיתקבל יהיה טבעי לחלוטין.


אבחון ותכנון שתלים בשיניים

אבחון ותכנון נכון של הניתוח כולל שימוש בשתלים מתאימים, ימנע בעיות בהנחה ובעמידות השתלים הדנטליים. ההיסטוריה הרפואית הרלוונטית ואבחון קליני ורדיו לוגי של אסתטיקת הפה שכולל את הביוטיפ (צורה) של החניכיים, אנטומית השיניים, כמות העצם, מצב החניכיים בשיניים הסמוכות והמרווח בין המנשך תהיה להן השפעה רבה על הטכניקה שבה תבוצע הנחת השתלים.

האבחון נעשה גם ע״י צילום פנורמי וצילום רנטגן פנימי המאפשר תכנון אפקטיבי בפציינטים הסובלים מספיגה או אובדן עצם (רכס מכתשית ללא כרסום ניכר). להערכת אזור הלסת משתמשים לעיתים גם בצילום רדיו גרפיה של סגר הפה או ברדיו גרפיה אופקית של הגולגולת כשיטה משלימה לצילום הפנורמי וגם בטומוגרפיה ממוחשבת (C.T) שהיא שיטה תלת ממדית מדויקת יותר, המאפשרת לערוך מחקר קפדני לפרטי פרטים בהשתלות שיניים.


הנחת שתלים בשיניים - טכניקה כירורגית

  • שלב א׳ - לפני הכנת משטח עצם הלסת לעבודה יש לאפשר את הגישה למקום ולוודא את שלמות האגפים של העצם מסביב להשתלה. לשם כך צריך לחתוך את החניכיים ולהפשילם עד לעצם, זאת ביחס לגודל ולצורה, לפי שטח הטיפול, ולפי הרוחב של רכס העצם והגובה של החלל בשן, באותה מידה יש להתייחס למבנים הנוירו וסקולריים שנמצאים במקום, או לחוסר במבנים אנטומיים שרוצים להימנע מהם וכד׳.
  • שלב ב׳ - סימון העמדת השתלים מתבצע בעזרת מקדח סימון עגול או שפיצי (מכונה פרייזר). לאחר הסימון משתמשים במקדח פילוט (נתב) שמסמן את הכוון, את הזווית ואת העומק שיש להגיע אליו. יוצרים את המכתש המתאים על ידי מערכת מקדחים לעיבוד עצם בגדלים משתנים ומשתמשים בהם במהירות נמוכה (פחות מ- 1000 סל״ד עם התזה קבועה ועשירה של סרום פיזיולוגי) ועם לחץ התזה שפועל לסירוגין.
  • שלב ג׳ - כאשר מניחים מספר שתלים, משתמשים בקב מקביל שיוצר את ההברגה עבור השתל ולאחר מכן מכניסים את השתל למכתש כאשר משתמשים בהברגה של השתל תוך כדי סיבוב בצורה מכנית או ידנית בעזרת מאריך מיוחד. מניחים כך את השתל כדי שהחניכיים שהופשלו יסגרו את השתל לגמרי. מספר ימים לאחר מכן חושפים את ראש השתל ומרכיבים כיפות ריפוי מעל קו החניכיים.

השתל

קיימים סוגים שונים של שתלי שיניים והשימוש בסוג כזה או אחר נקבע ע״פ צרכי המטופל, לכל שתל בשיניים יש אפיונים כלליים, מוֹדוּל (יחידת תפקוד עצמאית בתוך מערכת), או רכס (החלק העליון), מחבר (abutment) ושורש עם עיצוב בצורת בורג צילינדר. לכל שתל קיימת הברגה גם בחלקו העליון לשם הנחת כיפות ריפוי שתפקידן למנוע גדילת חניכיים מעל השתל וכן יש לו בורג זעיר ללא ראש לוויסות ולחיזוק מושלם.

קיימים עיצובים שונים לגוף השתל שמגיעים בצורות שונות, בקטרים ובאורכים שונים ובשיטות חיבור שונות והכל ע״פ צרכי המטופל. העיצוב הנפוץ ביותר לשתל הוא גוף עם הברגה המאפשר את הנחת השתל תחת הרקמות הרכות.