מורסה בשן | מוגלה בחניכיים | אבצס דנטלי
מורסה בשן (ציסטה בתוך השן ובמבנה שמסביבו) היא תגובה דלקתית מסוכנת מאוד הכוללת הצטברות של מוגלה בשורש השן הנגועה (Periapical abscess) הנגרמת עקב זיהום חיידקי. מורסה בשן המכונה גם אבצס דנטלי עלולה להוביל אם היא אינה מטופלת במהירות למוות באזור המרכזי של השן (מוך השן). אבצס בשן היא דלקת חריפה הדורשת טיפול ללא דיחוי והיא ברוב המקרים מלווה באי נוחות רבה ובכאבים עזים.
אם לא מטפלים במורסה בזמן תחוו אבדן וודאי של השן. סוג נוסף של מורסה בשן הוא כאשר האבצס ממוקם ברקמות שמסביב לשיניים, כולל העצם המכתשית ונקרא אבצס בחניכיים (Periodontal abscess), זוהי דלקת בקטריאלית חריפה בחניכיים שאינה נובעת ממוך השן והיא תהליך הרסני של החניכיים המלווה במוגלה.
אבצס בחניכיים
אבצס בחניכיים (מוגלה בחניכיים) הוא אחד מעשרות סוגי הכיבים הדנטליים הקיימים. אבצס בחניכיים מתפתח במקביל למחלת החניכיים והוא מהווה למעשה סימפטום של מחלת חניכיים הבא לידי ביטוי בהצטברות מוגלה בשקית קטנה בתוך החניכיים. אחד האפיונים הנפוצים של אבצס בחניכיים הוא שהחור לניקוז המוגלה נסגר, ובכך נמנעת יציאת התאים המתים שהצטברו בחניכיים. הבקטריות שיצרו את המוגלה, מקננות בתחתית השקית וגורמות לכאב מתמיד ולדלקת באזור הנגוע.
כתוצאה מהזיהום החיידקי, רקמות החניכיים מייצרות מוגלה. מוגלה בחניכיים משפיעה על שכבות האבנית, על הדפנות הפנימיות של כיסי החניכיים ועל שורשי השן. אחת הסיבות העיקריות להתפתחות מוגלה בחניכיים היא האבנית ורובד חיידקי בשיניים שיוצרים מעין ״משטח עליון״ על השן. אם לא מנקים היטב את המשטח העליון, הבקטריות מתחזקות וגורמות להתפתחות המוגלה.
מורסות בחניכיים נוטות להתמקם קרוב לשורשי השיניים, החניכיים מקבלות גוון אדמומי והכאב הופך להיות קבוע וחזק. אם המוגלה בחניכיים אינה מטופל היא עלולה להחמיר ולגרום לשטפי דם והפרשות מוגלה. כאשר הזיהום מהמוגלה מחריף, הכאב אינו מרפה ואתם עלולים לאבד שיניים! מומלץ שלא להזניח ולפנות במצב שכזה בהקדם האפשרי לבדיקה שתאבחן האם אתם סובלים מהתפתחות של ציסטה בחניכיים שמטופלת ברוב המקרים בניקוז המוגלה, לאחר מכן בגרידת חניכיים והסרת הרקמות הרכות ובאמצעות מריחת תמיסות אנטיביוטיות.
כיצד נוצרת מורסה בשן?
השן עשויה משלוש שכבות של רקמות, הכתר (נראה לעין), הדנטין ומוך השן. מוך השן הוא החלק החי שבשן שנמצא מתחת לשכבות המינרליים של האמייל והדנטין. מוך השן אחראי להזנה, לאספקת עצבים, לאספקת הדם ולהגנה המכנית של השן. סחף בשכבות הקשות החיצוניות של השן שמאפשר חדירה והתרבות של בקטריות בתוך חלל השן מוכר לכולנו ומכונה עששת.
ככל שהמחלה מתקדמת, הבקטריות נעות דרך האמייל והדנטין אל עבר מוך השן. כאשר הבקטריה מגיעה אל מוך השן נוצרת דלקת חריפה ברקמות המוך, לאחר מכן מוות למוך השן והפסקת אספקת הדם, פגיעה בעצבים ובמערכת ההגנה המכנית ולבסוף השן נהרסת כליל והופכת להיות שן מתה או שן נמקית.
אבצסט הוא אוסף של כדוריות דם לבנות ומוגלה. ככל שהזיהום מתפשט ונע בתוך שורש השן לעבר העצם המכתשית, נוצר אבצס בפסגת שורש השן. האבצסט נשאר בדרך כלל בפסגת שורש השן עקב ההגנה המכנית של העצם המכתשית. כאשר הבקטריות חוצות את המחסום הזה באזור פסגת השורש, הן עלולות להתפשט בתוך העצם וגם לתוך מבנים אנטומיים אחרים סמוכים שיגרמו קרוב לוודאי לאבצס או מורסה בחניכיים.
סימנים ותסמינים של מורסה בשן
לאבצס קטן בפסגת השן אין בדרך כלל סימנים מלבד חור שנוצר בשן וכאב שנלווה לו. ברוב המקרים מורסה בשיניים גורמת לכאבים עזים ובלתי נסבלים, השן מאוד רגישה ללחצים שמופעלים עליה תוך כדי לעיסה. בגלל שהופעת מוגלה בשן היא למעשה תגובה לדלקת חריפה, חום, קור וכאבי גוף כללי ניכרים, קשרי הלימפה בצד הנגוע מתרחבים, והכיב בפסגת השורש גורם לנפיחות בפה.
החניכיים שמסביב לאזור שנגוע מאדימות ומתנפחות וככל שהכיב מתקדם הוא גורם לנפיחות גם בלסת ואף לקשיים בפתיחת הפה ולחוסר סימטריה בפנים. לעתים האבצס יוצר ערוץ פתוח לעבר החניכיים והעור, ומנקז דרכם מוגלה. הערוץ ידוע כמסלול סינוס (פתח יציאת המוגלה) שמוביל לניקוז לקוי של מוגלה ושעלול לגרום לאבצס כרוני. כאשר המוגלה בשן מתפקעת בעצמה, תחושו בטעם מר בפה אולם אין זה אומר שנפטרתם מהמחלה! המורסה אינה נעלמת מעצמה.
מדוע מופיעות מורסות בשיניים?
מורסה בשן עלולה להופיע כתוצאה ממספר גורמים בהם: כתרים דנטליים שהותקנו ברשלנות או שסיימו את תפקידם לאחר שנים, תזוזות לא רצויות בשיניים, בקיעה בעייתית של שיני בינה ועקב כל תופעה אחרת שגורמת לחיכוך בשיניים אולם הגורם המרכזי להתפתחות מורסה בשן הוא טיפול לקוי בתחזוקת השיניים והזנחה רשלנית. צחצוח לא נכון, ויתור על השימוש בחוט דנטלי לאחר כל ארוחה ואי הופעה לטיפולי שיננית אחת לחצי שנה יגרמו להופעת מורסה בשן.
סיבוכים וסיכונים מאבצס בשיניים
אבצס כרוני בפסגת השורש מוביל להיווצרות ציסטה בשן או מחלות כמו דלקת העצם או אוסטיאומייליטיס (בלעז: Osteomyelitis). אצל חולים במחלה חיסונית ובמצבים מסוימים, המוגלה עלול להתפשט לאיברים חיוניים והוא אף עשוי להתפתח לזיהום שנקרא לודוויג אנגינה, המתאפיין בצלוליטיס בתחתית הפה ובחלל הלסת התחתונה, מה שעשוי לחסום את דרכי הנשימה ומהווה בהכרח סכנת חיים. במקרים נדירים, זיהום דנטלי עלול להוביל להרעלת דם (Septicemia), לדלקת בגרון, קרישי דם בסינוס החלול ולסינוסיטיס הלסת.
איך מטפלים באבצס דנטלי?
הטיפול במורסה בשן תלוי בחומרת הדלקת, במיקומה ובשלב שבו נמצאת המחלה. גם מצב השן קובע את אופי הטיפול. צריך לצלם ברנטגן את פסגת השורש כדי לקבוע האם מדובר בזיהום שורש גרנולומה (דלקת בה מעורבת מערכת החיסון) או ציסטה דנטלית זיהומית. במצבים קלים מייבשים את המורסה ונוטלים תרופות כמו איבופרופן, נפרוקסן, אסטמינופן ודיקלופנק להקלה על הכאב ולצורך העלמת הדלקת. במצבים יותר מתקדמים של הדלקת צריך לעבור:
טיפול שורש - התעלות העדינות הנמצאות בפסגת השורש מכילות כלי דם ועצבים למוך השן. לאחר שמוך השן מת, התעלות מתמלאות בבקטריות וברקמות מתות. באמצעות טיפול שורש מנקים את התעלות ומסירים את החלקים הנגועים. בהמשך הטיפול מציפים את התעלות בחומרי חיטוי ואוטמים את האזור. טיפול שורש יקטול את הבקטריות מתעלת השורש ולאחר סילוקן המוחלט מהתעלה, גם האבצס נעלם.
תרופות אנטיביוטיות לטיפול במורסה - השימוש באנטיביוטיקה אינו הכרחי לדלקת קלה אולם היא חיונית לאבצס גדול יותר. לרוב משתמשים באמוקסיסלין, מטרונידזול וקלינדמיצין.
עקירת השן ושיקום ע״ג שתל או גשר - כאשר השן נפגעה כליל והריקבון הרס כל חלקה טובה בה לא ניתן להציל את השן וחייבים לעבור עקירה! לאחר העקירה משלימים את השן בעזרת גשר או שתל דנטלי.