הזזת העצב המנדיבולרי
בשלוש העשורים האחרונים חלה התקדמות משמעותית בתחום האימפלנטולוגיה (מדעי השתלים הדנטליים) ואם בעבר ״דחפו״ רופאי השיניים המטפלים במצבים של אובדן שיניים לכיוון שיקום באמצעות שיניים תותבות, היום כבר מרבית הרופאים בישראל ממליצים ברוב המקרים ובעיקר כשאין בעיה כלכלית על השתלות שיניים המבוצעות ע״י עיגון שתלים דנטליים לתוך עצמות הלסת ולמקום שבו היו מקובעות בעבר השיניים הטבעיות. לא בכדי הפכה ישראל למעצמת על בענף השתלים הדנטליים הן מבחינת ההשתלות שמתבצעות בישראל פר נפש והן בשל פיתוחי שתלים דנטליים כחול לבן המשווקים בהצלחה יתרה בכל העולם.
הזזת העצב המנדיבולרי (לטרליזציה)
ספיגת עצם הלסת אל תוך הגוף הייתה אחד המצבים הבולטים שבתחילת הדרך היוו חסם לביצוע השתלות שיניים, בעשר השנים האחרונות גם אותם מצבים של חוסר עצם לסת שלא איפשר בעבר לעגן היטב שתלים קיבלו פתרונות מעולים שמיישמים אותם בהצלחה כבר די הרבה שנים. במצבים שבהם קיים מחסור בעצם לסת עליונה ניתן להחדיר שתלים זיגומטיים לעצם הזיגומה ולהימנע מהשתלת עצם או לחילופין (הפתרון המעודף על ידי מרבית המומחים) לעבות את העצם באמצעות הרמת סינוס צידית (סגורה או פתוחה).
אובדן או חוסר עצם בלסת התחתונה מהווה קושי גדול יותר לרופא השיניים שכן בניגוד ללסת העליונה, אין אפשרות לעגן שתלים ארוכים בלסת התחתונה ולכן נדרש פתרון אחר לעיגון שתלים יציבים. בחלק האחורי בלסת התחתונה קיים עצב מנדיבולרי (Mandibular nerve) שאחראי על התחושות בשפה התחתונה. אם העצב המנדיבולרי שהוא עצב מרכזי שעובר בתעלה עצבית נפגע במהלך השתלות שיניים, הכאב יהיה משמעותי והמתרפא יסבול מחוסר תחושה זמני או קבוע בשפה התחתונה!
כשאין מספיק עצם לעיגון שתלים בלסת התחתונה אפשר לבנות את העצם החסרה באמצעות ניתוח השתלת עצם מקדים (המצריך החלמה של מספר חודשים עד שנה בהתאם לתחליף העצם או העצם שמשתילים בניתוח) לפני החדרת השתלים (משתמשים בשתלים דנטליים ייעודיים כגון שתלים בזאליים או שתלים קצרים ועבים יותר). אפשרות נוספת היא להזיז את העצב המנדיבולרי מציר החדרת השתלים (לטרליזציה), פרוצדורה המאפשרת את החדרת השתלים הדנטליים בו זמנית. בהזזת עצב הלסת הרופא רואה את העצב במהלך ההשתלה ובכך הוא מוודא שהשתלים הדנטליים אינם פוגעים בעצב המנדיבולרי על כל המשתמע מכך.
מתי נחוצה השתלת עצם והזזת העצב המנדיבולרי?
הזזת העצב והשתלת עצם דרושה במספר מקרים ובמיוחד כאשר מתקיים:
- גובה בין לסתי קטן, עצם שארית מעל העצב המנדיבולרי שלא מאפשרת להחדיר שתלים וכשאין אפשרות לקיים השתלת עצם לגובה.
- כאשר מתקיים מרחק בין לסתי גדול, עצם שארית מעל עצב קטן מצריך השתלת עצם בלסת בחלק א׳ של ההליך והזזת העצב המנדיבולרי והשתלת שתלים דנטליים בחלק ב׳.
- כאשר המרחק הבין לסתי תקין, עצם שארית מעל העצב המנדיבולרי מצריך השתלת עצם בלסת בחלק א׳ של ההליך והזזת העצב המנדיבולרי והשתלת שתלים דנטליים בחלק ב׳.
כיצד מבוצעת הזזת עצב בלסת?
ההליך צריך להיות מתוכנן בקפידה מבעוד מועד כולל מעבר צילומי רנטגן וטומוגרפיה ממוחשבת תלת ממדית (צילום CT) באמצעותם מזהה המנתח את התעלה שבתוכה עובר העצב המנדיבולרי (דומה לחוט דק במיוחד). כמו כן יש למדוד את המרחק הקיים סביב העצב ובהתאם לגובה העצם המנתח יבחר את אורך ועובי השתל המתאים.
הזזת עצב מבוצעת תחת טשטוש תוך וורידי או תחת הרדמה כללית או מלאה בלבד מאחר והעבודה עם עצבים מצריכה סטטיות מוחלטת של המתרפא, חשוב וקריטי שהמתרפא לא יזוז אפילו במעט כדי למנוע נזק עצבי. מאחר והמנתח מזיז את העצב המנדיבולרי בזמן הניתוח, תפקוד העצב ויכולתו להעביר תחושה עלולה להיפגם מעט. כתוצאה מכך, במהלך תקופת ההחלמה מהניתוח עשויה להתרחש ירידה זמנית בתחושת השפה התחתונה ובאזור החניכיים שנעלמת לאחר כמה שבועות או חודשים ספורים מתום ההליך.
לאחר שהמתרפא מורדם ומנוטר, פותח המנתח ״חלון״ לאורכה הצידי של תעלת העצבים וכלי הדם. ע״י החור שנפער באזור הניתוח המנתח מזיז את העצב (שמוגן על ידי ממברנת קולגן) הצידה, נוצר מרחב שאליו מחדירים מיד לאחר הזזת העצב את השתלים היעודיים. לרוב, הניתוח מבוצע בשני צידי הלסת התחתונה, אורך כשעה כאשר בסיום ההליך החלון נסגר באמצעות השתלת עצם.
יתרונות של הזזת העצב המנדיבולרי
-
הימנעות משיקום נשלף תוך ייצוב השיניים הקדמיות.
-
ייצוב מפרק הלסת כולל איזון שרירי הלסת וטונוס השרירים במהלך השיקום.
-
ניתוח בודד במסגרתו מקבעים את כל השתלים בלסת, אין צורך בהליך נפרד שישלים חוסרי עצם ועוד ניתוח נוסף לקיבוע השתלים.
-
כאב מופחת, מאחר והעצב המעביר את הכאב מתפקד באופן חלקי לאחר הניתוח, האזור רדום ולכן גם אין כאבים.
-
קיצור משך ההליך באופן משמעותי, מרגע השתלת השיניים ועד להכנת כתרי החרסינה ממתינים חודשיים עד ארבעה חודשים בלבד!
-
סיכויי הצלחה גבוהים במיוחד כאשר הניתוח מבוצע ע״י כירורג מנוסה. אחוז סיכויי הקליטה של השתלים הדנטליים (ללא השתלת עצם) הוא מעל ל- 90%!