לחצו כאן לתאום תור
banner

איך מטפלים? בעיקר טיפול תומך
מספר טיפולים- משתנה בהתאם לבעיה
זמן החלמה- לרוב אין
תוצאות- האטת המחלה

הטיפולים התומכים והטיפולים הנוספים יעזרו לעצור או להאט את התהליך.

אוסטאוארתריטיס

איך מטפלים? בעיקר טיפול תומך
מספר טיפולים- משתנה בהתאם לבעיה
זמן החלמה- לרוב אין
תוצאות- האטת המחלה

הטיפולים התומכים והטיפולים הנוספים יעזרו לעצור או להאט את התהליך.

המילה אוסטאוארתריטיס (דלקת ניוונית במפרק הלסת) באה מיוונית ומורכבת מ-3 מילים: אוסטו = עצם, ארתר = מפרק, ואיטיס = דלקת. מדובר במחלה שפוגעת ברקמות המפרק במנגנון דלקתי-ניווני ויכולה לערב כל מפרק בגוף. המחלה מתחילה כדלקת ברקמות הרכות של המפרק כמו הסינוביום והרצועות. בהמשך רקמת הסחוס המרפדת את פנים המפרק נפגעת ומתחילה להיספג. ספיגת הסחוס גורמת למגע ישיר בין העצמות של המפרק, דבר שיוצר חיכוך מוגבר אשר בתורו גורם לשינויים ניווניים גם במשטחים הגרמיים.

שימו לב

סובלים מכאבים בלסת, קליקים או דלקת? גשו להיבדק על ידי מומחה פה ולסת שיאבחן ממה בדיוק התופעה נגרמת וגם ידע איזה טיפול להתאים. על מנת להפחית חרדה ולחצים השתמשו במגן שיניים (סד) במשך הלילה, אשר יעזור למנוע נזקים נוספים לשיניים.


סימנים וסימפטומים

הסימנים והסימפטומים הקלאסיים של המחלה כוללים כאב, הגבלה בפתיחת הפה, רעשים בתזוזת המפרק ותחושת נוקשות סביב מפרק הלסת. הביטוי הקליני יכול להיות מאוד שונה בין אנשים שונים. ההופעה הקלינית הראשונה של המחלה יכולה להיות בשלבים המוקדמים של הדלקת כאשר עוד לא נגרם נזק לסחוס ולעצמות, או שהמחלה יכולה להתבטא רק בשלב מאוחר, שנים לאחר שהנזק הצטבר, כאשר יש עיוותים משמעותיים במבנה הגרמי של מפרק הלסת. בנוסף, הביטוי הקליני הראשוני יכול להיות אקוטי וסוער, או איטי והדרגתי. לעיתים, יכולה להופיע גם נפיחות מקומית באזור מפרק הלסת. דלקת ניוונית במפרק הלסת יכולה להיות מוקלת ומוחמרת לסירוגין במשך השנים. לא תמיד ניתן למצוא את הקשר בין תסמיני המחלה להקפדת המטופל על הטיפול או לטריגרים סביבתיים שעלולים להחמיר אותה.

שימו לב

סובלים מכאבים בלסת, קליקים או דלקת? גשו להיבדק על ידי מומחה פה ולסת שיאבחן ממה בדיוק התופעה נגרמת וגם ידע איזה טיפול להתאים. על מנת להפחית חרדה ולחצים השתמשו במגן שיניים (סד) במשך הלילה, אשר יעזור למנוע נזקים נוספים לשיניים.


אטיולוגיה והדמיה

אטיולוגיה - כאשר המחלה פוגעת באחד או יותר ממפרקי הגוף בגיל המבוגר, ניתן להתייחס אליה כאל חלק מתהליך ההזדקנות הפיזיולוגי של הרקמות. מצד שני, המחלה יכולה להופיע לאחר חבלות אקוטית או עומסים כרוניים, או להיות תוצאה של מצבי שיבוש פנימי ממושכים במפרק הלסת.

הדמיה - בשלבים הראשונים של דלקת ניוונית במפרק הלסת, צילומי רנטגן פלנריים וסריקות טומוגרפיה ממוחשבת (סי.טי.) יהיו שליליים. הדמיית תהודה מגנטית עם חומר ניגוד בשלבים האלה כן יכולה להדגים האדרה סביב מפרק הלסת. בשלבים המתקדמים יותר יחלו להופיע שינויים כגון ארוזיות קורטיקליות, היצרות המרווח המפרקי, ספיגת המשטחים הארטיקולריים, סקלרוזיס של לשד העצם, שחיקה ואף היעלמות של הדיסק הארטיקולרי, ואפילו הופעת הסתיידויות תוך מפרקיות.

 

טיפול תומך באוסטאוארתריטיס

חשוב להסביר למטופל על מהלך האוסטאוארתריטיס, כיוון שאין מדובר במצב שניתן להתרפא ממנו. המטופל צריך להבין את משמעות התהליך הניווני-דלקתי המתרחש במפרק שלו, ולהיות שותף פעיל בעצירת או לפחות בהאטת התהליך.

  • החלק הראשון בטיפול מתחיל בהפסקת הרגלים מזיקים. ממליצים להימנע מלעיסת מסטיקים, אכילת מאכלים קשים במיוחד, פיהוק המערב פתיחת פה מקסימלית, וכו’. חלק מהרגלים אלה לא גרמו לכל נזק בעבר, אך מרגע שיש אוסטאוארתריטיס, הם עלולים להאיץ את תהליך המחלה ולגרום להתלקחויות.
  • המרכיב השני של הטיפול בדלקת ניוונית במפרק הלסתהוא התמיכה הסגרית הדנטלית. חשוב שיהיה סגר דנטלי מאוזן כיוון שהמפגש של השיניים העליונות והתחתונות מגן מפני עומסים על מפרק הלסת. אובדן קו הגנה זה גורם לעומס ישיר ומוגבר של הקונדיל המנדיבולרי כנגד הפוסה הטמפורלית, ובעצם לחיצת הרקמות שאמורות להיות בין הקונדיל לפוסה. הטיפול הדנטלי יכול להיות כרוך בהשלמה של חסר שיניים מקומי או שיקום נרחב של כל המשנן. לעיתים יהיה צורך בהחלפת תותבות ישנות שנשחקו עם הזמן וגרמו לאובדן הגובה הורטיקלי התקין. במקרים אחרים יהיה צורך בהוספת מימד ורטיקלי גם כאשר לכאורה אין שחיקת שיניים או תותבות. הדרך הכי מקובלת להגדלת המימד האנכי היא ע”י סד סיגרי שניתן להכין אצל רופא השיניים.
  • המרכיב השלישי של הטיפול כולל טיפול תרופתי נוגד דלקת. הסמן הכי טוב להתגברות התהליך הדלקתי הוא הכאב. הגוף מאותת לנו ע”י הכאב כי יש נזק רקמתי. ההמלצה היא ליטול קורס תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות ל-1-2 שבועות בעתות התלקחויות והחמרה בתסמיני המחלה.
  • המרכיב הרביעי בטיפול הוא פיזיותרפיה. המטרה העיקרית של הפיזיותרפיה היא לחזק את שרירי הלעיסה כדי שאלה יהוו קו הגנה שיכול לעזור לתמוך במפרק. תרגילים איזוטונים ואיזומטריים צריכים להיות חלק מהטיפול. בנוסף, הפיזיותרפיה משמשת למוביליזציה של מפרקי הלסת. אימוביליזציה גורמת להחמרת התהליך הניווני ולהחמרת הספיגה של הסחוס המפרקי, ולכן המטופלים צריכים לקיים רוטינה קבועה של תרגילים בטווח תנועה ללא כאב. ההמלצה שבנוסף למפגשים הקבועים במרפאה, הפיזיותרפיסט ידריך את המטופל לבצע תרגילים עצמיים ביתיים באופן יומיומי. חשוב להדגיש במצב של אוסטאוארתריטיס, לא מומלץ לנסות להגדיל את טווח פתיחת הפה באמצעות פיזיותרפיה אם למטופל אין תלונה סובייקטיבית על הגבלה בפתיחת הפה, גם אם אובייקטיבית פתיחת הפה מוגבלת מעט. הניסיון להגדיל את טווח פתיחת הפה במקרה הזה לא רק שלא עונה על צורכי המטופל (שהרבה פעמים כבר התרגל למגבלה בצורה הדרגתית והדבר אינו פוגע בתפקודו או באיכות חייו), אלא שזה גם מסכן את המטופל בהופעת כאבים ורעשים (או החמרת כאבים ורעשים קיימים).

טיפול כירורגי זעיר פולשני

כאשר יש התלקחות של אוסטאוארתריטיס, ממליצים לעבור לכלכלה רכה, ליטול טיפול תרופתי נוגד דלקת, להשתמש בסד סיגרי, ולעשות טיפול פיזיותרפי מקומי וקל. אם אין הטבה, ממליצים לעשות ארתרוצנטזיס (שטיפה) למפרק הלסת המעורב.

ארתרוצנטזיס היא פעולה שכוללת החדרת מחט אחת או שתיים לתוך חלל מפרק הלסת, שאיבת הנוזל התוך-מפרקי הדלקתי, שטיפת חלל המפרק עם מים פיזיולוגיים בכדי לסלק מדיאטורים אינפלמטוריים ותוצרי פירוק של סחוס ועצם, והחדרת תרופה כמו סטרואיד ו/או חומצה היאלורונית. כל זה נעשה דרך מחט דקה ולכן אין פגיעה בשלמות המפרק ואין הפרה של הרקמות הארטיקולריות.

במקרים של פגיעה מתקדמת במפרק הלסת, כאשר יש עדות לעודף נוזלים או היפרפלזיה של הסינובים או נוכחות גופיפים חופשיים, ממליצים לעשות ארתרוסקופיה כדי שבנוסף לשטיפת חלל המפרק, במידה ויהיה צורך, נוכל לעשות טיפול מקומי בפתולוגיה כמו הוצאת גופיפים קטנים או כריתת/צריבת רקמה היפרפלסטית וכואבת, וכו’.


טיפול ניתוחי

כאשר יש מגבלה אמיתית בפתיחת הפה שאינה תלוייה בכאב או בדרגת הדלקת, אלא בפיברוזיס (קשחת) של רקמות המפרק והיצרות של חלל המפרק, הדרך להתגבר על המגבלה היא באמצעות ניתוח ארתרופלסטי. הניתוח כולל כריתת הרקמות המודלקות לרבות הדיסק הסחוסי המנוון והרקמה הרטרודיסקלית, השטחת המשטחים הגרמיים של הקונדיל והפוסה, והחלקת האמיננסיה הטמפורלית. מטרת הפעולה היא להגדיל את טווח הפתיחה של הפה ולהוריד כאבים. במקרים נדירים, כאשר יש טווח תנועה מוגבל מאוד ותפקוד לקוי ביותר, שוקלים לבצע ניתוח להחלפת מפרק הלסת עם מפרק מלאכותי.



אודות כותב המאמר

המידע המובא במאמר ״קליקים בלסת״ נכתב ע״י ד”ר וסים עבוד - מומחה לכירורגיה פה פנים ולסתות, בוגר הפקולטה לרפואת שיניים בית הספר לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית והדסה, אשר ביצע התמחות במחלקת כירורגיית פה ולסתות במרכז הרפואי שיבא תל השומר, ועבר השתלמויות במספר בתי חולים מובילים בעולם.

ד”ר וסים עבוד, אחראי מרפאת מפרק הלסת TMJ במחלקה לכירורגיית פה ולסתות, ואחראי תחום הפרעות הלעיסה במכון להפרעות תנועה במחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי ע”ש חיים שיבא – תל השומר.

ד”ר וסים עבוד עוסק בעיקר בהפרעות מפרקי הלסת ושרירי הלעיסה, סטיית לסתות ותיקון אסימטריה במבנה הפנים, הפרעות תנועתיות באזורי הפנים השונים, וכאבים כרוניים באזורי הראש והצוואר.

ד”ר עבוד מרצה באוניברסיטת תל אביב - בית הספר לרפואת שיניים ע”ש מוריס וגבריאלה גולדשלאגר, איש מחקר, ובעל פרסומים מדעיים רבים בכתבי עת בינלאומיים ידועים.

לאחרונה נכנס ד״ר וסים עבוד לרשימה המכובדת של 20 הרופאים הטובים בישראל של שנת 2020 בפורבס!

מידע נוסף לגולשים - כל המידע שמובא לפניכם הוא בהתאם לתנאי השימוש של האתר.

תאריך עדכון אחרון: 05/05/2021