גשר מרילנד
גשר מרילנד הוא פרותזה קבועה מודבקת, הנשענת על המשטחים הפנימיים של שתי שיניים סמוכות עם תומכי מתכת (כלפי החך ולינגואלים). גשר מרילנד מרכיבים בעיקר כאשר מאבדים אחת מהשיניים ובמיוחד באובדן של אחת מהחותכות המרכזיות או אחת מהשיניים הקדמיות ובתנאי שהשיניים הסמוכות המשמשות כתמיכה לגשר יהיו תקינות ושלמות הן מבחינת הכתר והן מבחינת בריאות החניכיים. גשר מרילנד הומצא באוניברסיטת מרילנד ועל כן שמו.
הגשר מחוזק על ידי שרף קומפוזיט. הפונטיק (שן מלאכותית) מחוזקת עם רצועות ממתכת אשר מוצנעות עם שרף קומפוזיט לבן בחלק האחורי של השן בכל צד של הפונטיק ולכן מבחינה וויזואלית לא מבחינים בגשר והוא נותן תוצאה אסתטית גבוה. גשרי מרילנד עשויים משרף מיוחד וממסגרת ממתכת עם פאות המודבקות לאמייל של השיניים הסמוכות שמטרתם להחזיק את הגשר במקום. בגשר מרילנד השיניים הסמוכות אינן צריכות לשאת גשר והפאות של המבנה מחוברים אליהן מאחור באמצעות דבק חזק. עובדה זו מאפשרת לשיניים הסמוכות להישאר שלמות שכן לא חושפים את הדנטין כך שההליך מבוצע כמעט ללא נזק ומבלי לפגוע ברגישות השיניים.
מתי משתמשים בגשר מרילנד?
התקנת גשר מרילנד הוא הליך יחסית פשוט שחייב להתבצע תוך דיוק רב. משתמשים במרילנד לרוב אצל בני העשרה, אך הוא מתפקד במידה שווה בכל גיל. גשר רגיל דורש השחזה של שתי השיניים הסמוכות המשיקות לחלל של השן החסרה. הפונטיק מחובר לכתר שנתמך על שיניים סמוכות וכל הגשר מודבק ויושב על המקום כיחידה אחת.
בשונה מגשר רגיל, לגשר מרילנד יש שלושה חלקים, החלק האמצעי הנקרא פונטיק הוא זה שמחליף את השן שאבדה. הפונטיק מחובר (בכל צד) עם תומכים בעלי צורת כנף, תומכים אלו יתחברו לצד האחורי של השיניים הסמוכות ויחזיקו את הגשר במקומו. הגשר מודבק בכנפיים (פאות) לאמייל בחלק האחורי של השיניים המשיקות. אפשר להרכיב גשר מודבק (מרילנד) רק במידה וצריך להחליף שן אחת והשיניים הסמוכות שלמות, אינן זזות, ללא סתימות או כתרים והמנשך מאפשר מקום למתכות בחלק האחורי של השיניים הסמוכות.
התהליך
גשר מרילנד מיוצר במעבדת שיניים ולכן הטיפול מבוצע בשני מפגשים. במפגש הראשון הרופא מכין מידות בעזרת תבנית כאשר הוא משתמש במרק דנטלי המועבר לאחר מכן למעבדה שמייצרת את הגשר. במצבים מסוימים צריך להשחיז קלות את החלק האחורי של השיניים ולהכין את השיניים הסמוכות עוד לפני שנלקחה התבנית.
ההכנה חשובה להצלחת ההדבקה ולמניעת התנתקות המתכות מהאמייל על השיניים אשר אוחזות את הגשר שיעוצבו בדייקנות על ידי זיזים וחריצים שיספקו שיפור משמעותי ביכולת הצמנט לאחוז בגשר. פעולות אלו אינן חודרות את אמייל השן והן אינן פוגעות בו ולכן אין גם צורך בהרדמה. כאשר הרופא יכין את התבנית הוא גם ייבחן את הצבע המתאים של השיניים כך שהגשר יראה טבעי ככל האפשר. הכנת הגשר במעבדה אורכת כשבועיים לאחריהם יחזור המטופל למפגש השני.
המפגש השני מתחיל באלחוש מקומי אם כי במקרים רבים אין צורך בהרדמה כלל. הרופא יכין את שיניים התומכות ע״י ביצוע חריצים דקים באזור להגדלת שטח המגע של השיניים עם הדבק, פעולה זו לעיתים מתבצעת במפגש הראשון. לאחר מכן תתבצע מדידה והתאמת כיוונים של המנשך, הרופא יאבחן גם את המראה הכללי בפה לפני הדבקת של הגשר. כאשר הפציינט יהיה שבע רצון מהתאמת הגשר הוא יודבק באופן קבוע לשיניים הסמוכות על ידי דבק צמנט מיוחד. גשר מרילנד מחזיק מעמד כ- 10 שנים וזאת בהנחה ושומרים על היגיינת פה טובה. את האזור צריך לנקות על בסיס קבוע בדיוק כפי ששומרים על השיניים הטבעיות. חשוב שלא להזניח את השיניים הסמוכות שמשמשות עוגן לגשר. יתכן כי הרופא יספק גם חוט דנטלי מיוחד כדי לשפר את הניקיון באזור הגשר.
הבדלים בין גשר מרילנד לגשר מסורתי
| גשר מסורתי | גשר מרילנד |
|---|---|
| גשר מסורתי דורש כיסוי מלא של השיניים המאחזות - הסמוכות לאזור החסר. | גשר מרילנד נתמך על אזור קטן פנימי (המשטח הלינגואלי של השיניים) קטן יחסית של שיניים סמוכות. |
| נדרשת הכנה נרחבת יותר של השיניים המאחזות - השחזתן. | נדרשת הכנה קטנה של השיניים הסמוכות. |
| גשרים מסורתיים מועדפים כאשר נדרשת השלמה של יותר משן אחת. | הסיכון לכישלון עולה משמעותית אם משלימים יותר משן אחת באמצעות גשר מרילנד. |
| ניתן להשלים חוסר של שן אחורית או קדמית עם תמיכה וחוזק גבוהים יותר. | משלים שיניים חסרות מבחינה אסתטית בצורה טובה, אך לא מבחינה פונקציונלית - אין להפעיל כוחות לעיסה חזקים על גשר מרילנד (בייחוד באזורים אחוריים מפעילים כוחות חזקים בעת לעיסה). |
יתרונות וחסרונות של גשר מרילנד
היתרון הגדול של גשר מרילנד הוא הפגיעה המזערית בשיניים הסמוכות כך שהן כמעט שאינן מושפעות מההליך, כלומר יש סיכוי קטן ששיניים אלו יחשפו ולכן לא תהיה רגישות. גשר מרילנד קל להרכבה, ההכנה להרכבת הגשר מינימלית, והמחיר אינו גבוה. זוהי אפשרות טובה עבור מטופלים שצריכים לחכות תקופה ארוכה לאיחוי עצם כאשר הונח במקום שתל שיניים והם רוצים שן קבועה במקום התותבת הלא נוחה.
הגשר שלעצמו מותאם ומכוון בקלות ומורכב בזמן קצר ופותר בעיה של מחסור בשן בזמן מינימלי. אין צורך בהרדמה, והרדמה תיעשה רק במקרים שיהיה צורך בטיפול שורש. החיסרון של גשר מרילנד הוא שהפאות הקבועות שמדביקים אותן על השיניים הסמוכות הן בעלות שיעור גבוה יחסית של התנתקות (50% במשך 3 שנים) וכן קיים סיכון של ריקבון בשיניים התומכות. תיתכן גם בעיה ברקמות הרכות מתחת לשן המלאכותית כאשר היגיינת הפה אינה מתבצעת באופן מתאים.
חסרון נוסף הוא ההתאמה המוגבלת שלו, הוא מתאים רק לאנשים עם רווח קטן (שן אחת) בחזית הפה ואי אפשר להרכיבו כאשר יש נזק לשיניים הסמוכות. אפשר לקבוע כי גשר מרילנד במיוחד וגשרים מודבקים אחרים מומלצים יותר מאשר התותבות להסרה במקרים של החלפת שן בודדת אך כיום רצוי להשתמש בשיטה כפתרון לשיקום זמני, הסיכון של היחלשות הגשר תגרום בסופו של דבר להחליפו בטיפול אחר.