גז צחוק לילדים
בכל שלב בחיים ובמיוחד בילדות, המחשבה על טיפול שיניים מלווה בפחד או חרדה ברמה כזו או אחרת. כבר מהרגע בו נקבעת הפגישה עם רופא השיניים, עולה מפלס החרדה בשל המחשבה על מחט ורעש הטורבינה המפורסם של המקדח. רפואת השיניים העתידית, שואפת יותר ויותר לנוחות וליכולות של הרפואה להציע לא רק טיפולי שיניים ברמה גבוה אלא גם לאסתטיקה ברמה נאותה לצד השליטה על הפחד והחרדות מפני הכאב במרפאת השיניים.
חמצן דו חנקני (גז צחוק), בא להקל על טיפולי השיניים עם שיעור הצלחה גבוה ביצירת הרגשת נוחות מרבית באמצעות גז פשוט שאינו גורם כלל לסיכון. שימוש בגז צחוק, מדכא בצורה קלה את מערכת העצבים המרכזית ומאפשר למטופל לשמור על נשימה טבעית ולהגיב לגירויים פיזיים ופקודות על הפה, הגז משולב עם חמצן בלבד ללא כל סוג של תרופות לבליעה או תרופות המוזרקות דרך הוורידים.
מהו גז צחוק?
חמצן דו-חנקני (Nitrous oxide ובלעז נייטרוס אוקסיד, הקרוי גם גז צחוק) הוא הגז הראשון בשימוש הרפואה ומשתמשים בו מזה 175 שנים. הגז בטוח לחלוטין שכן הוא אינו דליק והוא בעל אפיונים מיוחדים כמו מקדם מְסִיסוּת נמוך, ריכוזיות, שיכוך וסדציה, אינו נספג באורגניזם ועם מינימום השלכות סביבתיות. השימוש העיקרי של חמצן דו חנקני הוא להרדמה כללית מאוזנת וסיוע לחומרי הרדמה אחרים הניתנים בשאיפה או לתוך הוורידים.
גז צחוק מקטין למינימום את הריכוז התאי של החומרים הנדיפים החזקים כמו המהירות המינימלית של חומרי הרדמה הבין וורידי שמפחית את ההשפעות הסביבתיות שלהם ומבטיח הרדמה כירורגית יציבה. גז צחוק נמצא תמיד בשימוש כשהוא במצב צבירה גז למרות שהוא מתוחזק בצורה נוזלית בתוך בקבוקים מיוחדים בלחץ גבוה או בתוך מיכל הקפאה. כאשר הגז נלקח לשימוש מעשי הוא נמצא בתוך מיכל גלילי המחובר לרשת מרכזית בבתי החולים שמסתעפת לחדרי הניתוח ולצרכנים אחרים בשילוב עם חמצן רפואי.
תולדות גז הצחוק
שאיפת אדים ומוצרים כימיים כמו קטורת, שמנים, שרף, תבלינים ובשמים, הייתה נפוצה בימי קדם לערפול ההכרה או כחלק מטקסים דתיים שהחלו עוד במצרים העתיקה, בבל, הודו וסין. לפי חוקרים והיסטוריונים, שאיפת אדי גז לערפול ההכרה של האדם בוצעו על ידי אנשי דת באורקול של דלפוס ביוון העתיקה. בתחילת המאה ה- 19, החנקן הדו חמצני, האתר והכלורופורם היו חומרי ההרדמה שהשתמשו בהם כחומרים משכרים.
גז הצחוק נחשב אז כתחליף זול לאלכוהול והפך לפופולרי על ידי המדען הבריטי סיר המפרי דווי, אשר ערך מסיבות של חמצן דו חנקני והטביע את המושג “גז צחוק” בשנת 1799, את החמצן הדו חנקני זיהה גם כימאי אנגלי בשם ג’וסף פרייסטלי שתיאר את החמצן כמרכיב כימי. השימוש הראשון בחמצן הדו חנקני בוצע באופן טהור בתערוכות ובקרקסים ובמסיבות שנערכו באנגליה הפרה-ויקטורינית.
בתחילת המאה ה- 19 היו נפוצים מפגשים בהם המוזמנים שאפו חמצן דו חנקני לבדיקת השפעתו על מערכת העצבים המרכזית. אולם כבר בשנת 1844 בוצע השימוש הראשוני בחמצן דו חנקני למטרות רפואיות כאשר רופא השיניים האמריקאי הוראס וולס, החליט לעקור לעצמו שן תחת השפעת הגז. מאז ואילך וולס התעניין בתכונות ההרדמה של גז הצחוק ושיפר את הטכניקה ובנוסף הפיץ אותה בין רופאי השיניים של אותה תקופה.
בשנת 1860 כבר החלו להשתמש בחמצן הדו חנקני בצורה מאסיבית יותר ברפואת השיניים, בחסותו של הרופא האמריקאי קווינסי קולטון. רק בחצי השני של המאה ה- 19 התגלה שערבוב של גזים צריכים להכיל לפחות 21% חמצן (בנפח) כדי למנוע היפוקסיה (חוסר בחמצן שמועבר לרקמות הגוף) שכן הגז היה נשאף בצורתו הטהורה. כיום, החמצן הדו פחמני הוא סייען מרכזי בהרדמה כללית והוא בנוסף גם תחליף יציב להרדמה וסדציה במשך הלידה, בחירום, בשדה הקרב או בבתי חולים וברפואת השיניים כמובן.
מדוע טיפול בגז צחוק טוב לילדים?
ילדים רבים וגם מבוגרים, מגלים פחדים וחרדות מטיפולי שיניים שונים. הרדמה בשאיפה של גז צחוק היא פתרון מצוין, בטוח ויעיל שבמשך שנים רבות נמצא בשימוש נרחב בעולם. גז הצחוק הוא תערובת של חמצן דו חנקני עם חמצן טהור הניתן למטופל בשאיפה באמצעות מסכת אף. הגז מקנה רוגע והרפיה ובאותו זמן הוא משאיר את המטופל ער ועם היכולת לתקשר עם הרופא.
טיפול שיניים בגז צחוק מיועד בעיקר למטופלים (ילדים ומבוגרים) הסובלים מפחדים וחרדות שאינם יכולים לשלוט על עצמם במשך הטיפול ושאינם משתפים פעולה עם הרופא. מכל מקום, לא לכל המטופלים מתאים גז צחוק, ובמיוחד לילדים קטנים יותר שטרם פיתחו יכולות תקשורתית או כאשר הטיפול הוא ממושך ביותר וכואב. ברוב המקרים עם גז הצחוק, המטופל נרגע ומאפשר את המשך הטיפול מבלי לגלות התנגדות.
ישנם מקרים בהם אמנם יחול שיפור ניכר ומשמעותי בהתנהגות הילדים אולם הם לפתע עשויים לבכות או לחבל בשיתוף הפעולה, ובנוסף, ישנו אחוז קטנטן של מטופלים עליהם גז הצחוק אינו משפיע. חשוב לדעת כי השימוש בגז צחוק אינו מבטל את זריקת ההרדמה, זהו למעשה גז מרפה ומרגיע אשר יכול לסייע בהעמקת ההשפעה של ההרדמה ולהרגיע את הילד כאשר מזריקים את החומר אך הוא אינו משמש כתחליף להרדמה.
איך נותנים גז צחוק לילד (או למבוגר)?
מתן גז צחוק הוא טיפול אמבולטורי המבוצע במרפאת שיניים הניתן באמצעות מכונה פשוטה המחוברת למסכה שממוקמת מבעוד מועד על אפו של המטופל המשחררת את הגז שמשפיע תוך 2 עד 3 דקות. את המסכה משאירים על המטופל למשך כל זמן ההליך שבסופו מוזרם חמצן טהור למשך 3 דקות נוספות על מנת שהשפעת גז הצחוק תעלם כליל.
לאחר סיום הטיפול, הילד יוכל לשוב מיידית לשגרה ולפעילות נורמלית. כאן המקום לציין פעם נוספת כי הצלחת הטכניקה אינה מושתת רק על השפעתו של גז הצחוק אלא הגז הוא תוסף להתנהלות הפסיכולוגית הכללית של רופא השיניים לילדים (פדודונט). גז צחוק אינו מזיק לילדים ואין לו תופעות לוואי לטווח ארוך. כן עלולות להתלוות להליך תופעות לוואי שחולפות תוך שעות כגון כאבי ראש, בחילות והקאות.
מה קורה לאחר שמפסיקים את הגז?
כאשר מסירים את המסכה, ההשפעה של גז הצחוק נמוגה במהירות רבה. בדרך כלל הילדים מתעוררים רגועים, אך יתכן כי הם יהיו מבולבלים מעט ועצבניים למשך זמן מה. לרוב, הילד יהיה תחת השגחה של ההורים או האחות עד שתפוג כליל ההשפעה של התרופות. הילד יכול לאכול ולשתות מיד כאשר הוא מתעורר, אלא אם כן ישנה סיבה מדוע לא לאפשר זאת, כמו למשל אם יש צורך בבדיקה נוספת. כאשר הילד מגיע לביתו הוא יכול להמשיך ללא כל מגבלה בפעילות היום יומית.