אפקסיפיקציה
אף תחליף המשמש להשלמת שיניים חסרות, אינו טוב כמו המקור, שמירה על השיניים הטבעיות צריכה להיות המטרה. במקרים של עששת עמוקה בילדים אשר גרמה לזיהום במוך השן ותעלות השורש (מצב כואב מאוד פעמים רבות), נדרש טיפול שורש. מוך השן והרקמה המזוהמת מוסרת באותה צורה ועם אותם כלים כמו במקרה של טיפול שורש אצל מבוגרים. לאחר טיפול השורש משלימים את חומר השן שאבד באמצעות מבנה (שיחזור= סתימה בשן שעברה טיפול שורש) או מבנה וכתר.
אפקסיפיקציה או חיוד השורש הוא תהליך שרופא השיניים (או אנדודונט - מומחה לטיפולי שורש) מבצע כדי לסייע לשורש השן לסיים את התפתחותו ולחוד (קצה=אפקס) השורש להיסגר, כדי שניתן יהיה לבצע סתימת שורש. תהליך זה מתבצע כאשר נדרש טיפול שורש בשל זיהום של מוך השן בשן קבועה צעירה שבה השורשים לא סיימו את התפתחותם. סגירת חוד השורש מסייעת ליצור מעצור קשיח לסתימת השורש ומסייעת למנוע התפשטות נוספת של הזיהום אל האזור האקסטרה-רדיקולרי (שמחוץ לשורשים).
ניתן לאבחן באמצעות צילומי רנטגן את המקרים אשר דורשים חיוד, מקרים אלו הם בדרך כלל הם בילדים בגילאים 7-12 אשר חוו טראומה או עששת עמוקה וזיהום במוך השן. החומר אשר משמש לחיוד הינו mineral trioxide aggregate - MTA, חומר זה יוצר מעצור קשיח לא חדיר בחוד השורש. חלופה לאפקסיפקציה שאפשרית בחלק מהמקרים בנסיבות מסוימות הינה רגנרציה של מוך השן והשורש.
שלבי האפקסיפקציה
אלחוש מקומי של השן, הנחת סכר גומי, לאחר מכן יצירת חלל גישה- בדומה לשלב הראשון בטיפול שורש. לאחר מכן ניקוי של תעלות השורש באמצעות כלים קטנים מיוחדים (פוצרים) ושטיפות חוזרות של סודיום היפוכלוריט המסייע להסרה של לכלוכים. לאחר מכן יצירת איטום של האפקס, מערבבים על גבי משטח זכוכית את המשחה של ה- MTA ומניחים אותו בקצה השן באמצעות כלים מיוחדים. המטרה העיקרית הינה השגת איטום מלא של התעלה. ניתן להשתמש בצילום רנטגן לבדיקה והערכה של הפעולה.
לאחר מכן מניחים שיחזור (סתימה) זמני ומפנים את המטופל אל הרופא המטפל לביצוע שיחזור קבוע. חצי שנה מביצוע הפעולה יש לבצע מעקב רנטגני אחר ההחלמה בקצה השורש (באזור האפיקלי- Apical). אחוזי ההצלחה של אפקסיפקציה הינם גבוהים, אך ישנם מקרים שאין החלמה של אזור חוד השורש וסביבתו, ותהליך הספיגה ממשיך, במקרים אלו ייתכן צורך בהתערבות אנדודונטית ניתוחית או בעקירת השן. חומרים רבים הוצעו ליצירת מעצור חודי, כגון קלציום הידרוקסיד MTA .MTA נותר החומר הכי נפוץ בשימוש לאפקסיפקציה. אחוזי ההצלחה של אפקסיפיקציה בשימוש ב- MTA הינם גבוהים.
יתרונות של אפקסיפקציה
אפקסיפיקציה מסייעת להציל שיניים מעקירה, יתרונות נוספים של אפקסיפקציה כוללים:
- מניעה מהתפשטות הזיהום אל האזור הסב חודי (סביב קצה השורש).
- השן הטבעית נותרת בפה וניתן לאכול ולתפקד בנוחות.
- שמירה על השיניים הסמוכות והנגדיות (כאשר מאבדים שן זה משפיע על כל - הפה כיוון שהשיניים הסמוכות והנגדיות מתחילות לנוע אל המרווח שנוצר, דבר אשר עשוי לגרום למגוון בעיות בין היתר בלאי ושחיקה).
- באמצעות הטיפול הנכון ניתן להציל את השן, דבר המאפשר להמשיך לתפקד ולהשתמש בשן.
מהו אפקסוגנזיס?
אפקסוגנזיס הוא תהליך אשר מבוצע במקרה של חבלה או עששת עמוקה (אשר הובילה לדלקת במוך השן, אך הדלקת הפיכה) ומטרתו להוביל להתפתחות או לסגירת חוד השורש. אפקסוגנזיס הוא תהליך דיי דומה לאפקסיקציה אך הוא שונה בהיבטים מסוימים. במקרה של אפקסוגנזיס מסלקים רק את רקמת המוך המזוהמת ולא את כולה ולאחר מכן מניחים קלציום הידרוקסיד או MTA. בתהליך זה משמרים את מוך השן בחלק האפיקלי יותר חי, דבר אשר מאפשר לשורש להשלים את התפתחותו. לאפקסוגנזיס יש שיעור הצלחה גבוה יותר בטווח הרחוק בהשוואה לאפקסיפקציה (אשר מבוצעת במקרים של נמק או דלקת בלתי הפיכה של מוך השן). שיניים שנותרות עם האפקס פתוחה הן חלשות יותר ומועדות יותר לשבר.
באילו מקרים מבצעים אפקסוגנזיס?
כדי לעודד את סיום התפתחות השורש, הן מבחינת עובי קירות השורש (כמות הדנטין השורשי) והן מבחינת היווצרות מעצור חודי באפקס, וכדי להימנע מטיפול שורש במקרים של דלקת הפיכה. המשך התפתחות השורש מאפשר יחס כותרת שורש מועדף יותר. שמירה על חיות המוך האפיקלי יותר. יש לעקוב אחר הטיפול כל שלושה חודשים מעת ביצוע הטיפול, הרופא יקבע באמצעות צילומים האם התפתחה דלקת בלתי הפיכה או ספיגה אשר מחייבת אפקסיפקציה וביצוע טיפול שורש.
סימפטומים לטיפול שורש בילדים
אנדודונטים- הינם רופאי שיניים המתמחים בטיפולי שורש, הם מיומנים ומנוסים בהתמודדות ובטיפול במבוגרים וצעירים עם כאב ואי נוחות בשל דלקת ברקמת מוך השן ואזור סב החוד. תחילה הרופא יסביר את שלבי הטיפול, לאחר מכן יאלחש את השן ויקל את הכאב הקיים. הזיהום עשוי להתפשט מהשורשים אל הרקמות הסובבות את השורשים, כולל העצם ולגרום לכאב חמור. אנדודנט ירגיע את המטופל שהכאב הזה יחלוף.
לפניכם סימנים וסימפטומים אשר עשויים להצביע על הצורך בטיפול שורש בהם: כאב ורגישות לקור שמתמשכת לאחר הסרת הגירוי, רגישות לחום, רגישות למתוק, כאב בלעיסה או סגירה, כאב שמקרין למקומות אחרים כגון האוזן, הלסת הנגדית ועוד, כאב חמור, כאב פועם נפיחות מפושטת באזור הלסת.
לאחר שיבוצע כתר, הילד יוכל לחזור לאכול, לדבר ולתפקד מבלי לחוות חוסר נוחות או כאבים כמו שחווה לפני הטיפול. בטווח הקצר ובטווח הארוך ההורה והילד צריכים להיות מרוצים שהעניין מאחוריהם, ושהשן הוצלה.