האבולוציה של השתלים הדנטליים
שתלי השיניים הם אחד מהאפשריות הטובות ביותר של טיפול להשבה של שיניים שאבדו. במקום להשתמש בשיניים תותבות שמסירים אותם בלילה, או במקום להשתמש בשיניים סמוכות כתמיכה, כמו בגשרים הקבועים, שתלים דנטליים מהווים תחליף לזמן ארוך שבו המנתח מניח אותם באופן כירורגי על עצם הלסת ומשקם בעזרתה את השן ובכך משפר את התפקוד והאסתטיקה של השיניים.
שתלי השיניים נחשבים לצורה יעילה של שיקום שיניים שאבדו, וכל יום גדל מספר האנשים שמשתמשים בהם, השתלים מעוצבים כדי להשתלב עם השיניים האחרות באופן טבעי, תוך שיפור האסתטיקה של מבנה השיניים ובונות חיוך נעים עם ישורת של קשת. למעשה הפיתוח של שתלי שיניים הוא אחד מצעדי הקדמה הגדולים ביותר בתחום רפואת השיניים במשך העשורים האחרונים. השתלים עשויים מטיטניום וחומרים אחרים שהם בעלי תאימות ביולוגית עם גוף האדם ומושתלים על ידי ניתוח בעצמות הלסת העליונה והתחתונה שם הם מתפקדים כמו עוגן מוצק לשיניים שאבדו.
ההיסטוריה של שתלי שיניים
השתלות שיניים הם אינם דבר חדש, והם התחילו עוד מתקופות קדומות והתפתחו עד לעצם היום הזה. השתלים היו קיימים כבר בשנת 5000 לפני הספירה, כאשר חשבו כי האלים של החוכמה והאל הבבלי אֵאַה אבי מורדוק (שבמקרא הוא מְרֹדַךְ) עזר לאנשים לשקם את השיניים בעזרת הטכניקות המודרניות של אותה תקופה. ההיסטוריון היווני הדגול הרודוטוס, בין השנים 425 ו- 485 אחרי הספירה, ערך אִזְכּוּר ברור של תהליכי השתלות שיניים ברפואה של הציוויליזציות הקדומות בשנים 500 אחרי הספירה. הוא תיעד כי רופאי שיניים שונים ערכו תהליכים כאלו במצרים הקדומה 3000 שנה לפני הספירה ותהליכים אלו המשיכו להתבצע עד שנת 500 אחרי הספירה.
רופא השיניים הראשון אשר השתמש במכשירים רפואיים מוכרים בהיסטוריה היה הסי רע (Hesi-Ra) הרופא הרשמי הראשון הידוע בהיסטוריה ששירת את פרעה ג’וסר בשנות 2600 לפני הספירה. למרות שכל האנשים חושבים כי השתלות שיניים שייכות לעולם המודרני בלבד, ההיסטוריה של השתלים היא עתיקה ביותר וקיימים הרבה תיעודים ששיניים של בעלי חיים ושיניים מלאכותיות עשויות מחומרים שונים כמו שנהב, קונכיות שנהב ועוד, אשר עובדו והושמו אצל נשים מהמעמד העליון של תקופות אלו אשר איבדו את שיניהן מסיבה כזו או אחרת.
שתלים לשיניים במצרים העתיקה
המשרתים של המשפחות העשירות הגדולות, היו מקריבים את שיניהם הטבעיות כדי שראשי המשפחות הגדולות יוכלו לשקם את שיניהם בצורה מוחלטת. בנוסף, בתקופות אלו, האיבוד של השיניים היה נחשב למום, וכאשר הביאו את האדם במצרים לקבורה והיו חסרים לו שיניים הרופאים היו משלימים את השיניים עם שיניים של חיות לפני שחנטו את הגופה כדי להיות בטוחים ברווחת המת בחיים החדשים. בתקופה הנוכחית, בשנת 1931, הביולוג האמריקאי פול פופנואה, מצא גולגולות בחוף המתים בעמק של נחל אולוה בהונדורס עם שיניים שעשויות מאבן כהה. האירוע שויך לשנת 600 אחרי הספירה, כאשר מחקרים רדיולוגיים הראו כי הייתה יצירה של עצם חדש מסביב לאותם אבנים כהות, מה שנתן את הרושם מדוע השתלים תיפקדו בצורה מצוינת אצל מטופלים אלו.
המחקרים הראו גם, כי הכאב בניתוחים אלו הופחתו על ידי עלים של קוקה שאנשי שבט המאיה לעסו ועל ידי פטריות הזיה שאכלו. ארכיאולוג אחר בשם מרשל הוורד סביל, הוכיח בחפירות שלו באקוודור כי אנשי שבט האינקה השתמשו בסתימות שיניים מזהב וכן עסקו בהשתלות והשתלה מחדש של שיניים אבודות. בכל התרבויות הקדומות כמו האצטקים, האינקה, היוונים, המצרים והרומים נמצאו תמיד ראיות לשתלים דנטליים, דבר המראה כי בכל התקופות ובכל התרבויות הייתה מודעות לבריאות השיניים.
שתלים בימי הביניים
במאה העשירית לספירה, האיסלמיסט האנדלוסי אבו קסיס אשר נולד בשנת 936 בקורדובה כתב ״במקרה מסוים כאשר נופלת שן אחת או שתי שיניים אפשר להכניס אותן שוב לתוך המכתש ולאחד אותם לפי ההוראות (עם חוטי זהב) וככה שומרים אותן במקומן וניתוח זה צריך להיעשות בזהירות רבה ובידיים מיומנות״ זהו לא פחות ולא יותר מתיאור מושלם של השתלות שיניים חוזרות. במשך תקופה זו, המנתחים הברברים, לפני הדרישות של האצילים ואנשי הקצונה הגבוהה הציגו כאופנה את השתלות השיניים כאשר השתמשו בדלת העם, במשרתים ובחיילים כתורמים. לאחר מכן העיסוקים הללו נזנחו בגלל כישלונות רבים ומתמשכים ובגלל אפשרות של העברת מחלות.
מי שבלט בניסוחים בתחום הזה היה המנתח והספר (גלב) אמברוס פארה הצרפתי (1510-1590) אשר שירת את הנרי השני ופרסם בשנת 1572 בפריס כתב עת של ״חמשת ספרי הכירורגיה״ שבהם מועלים פעמים רבות שאלות בכירורגית פה ורפואת שיניים בכלל. הוא העשיר את המכשור עם המצאה של פותחי פה, צבת ופלייר לעקירות ועבד בהשתלות של שיניים חוזרות ויעץ בהחזרה של השן שנפלה לתוך המכתש שלה, במידה והשן הוסרה בטעות.
בשנת 1663 דובל היה יכול להיחשב כמחדש היות שכבר עשה עשרות רבות של השתלות שיניים חוזרות ובשונה מקודמיו, הוא נהג בזהירות והוציא את מוך העצם כאשר הוא מחליף אותה בעופרת או בזהב. עד המאה השמונה עשרה לא היו שינויים מרחיקי לכת בידע הכירורגי המסורתי של תחיית הברוק, אך בסוף התקופה החלה תרבות מדעית מודרנית אשר הודגשה והופצה על ידי אילוסטרציות. אז החלה להגיע לסיומה תקופת הפיאודליזם באירופה, החלו ההפיכות הבורגניות בגרמניה ובארצות השפלה והמפכה באנגליה שמה קץ לתקופת הפיאודליזם ולתקופה היסטורית של הקפיטליזם.
שתלים דנטליים בהיסטוריה הקרובה
לפני יותר משישים שנה, בשנות ה- 50 לערך, אפשר כבר היה להבחין בהתחלה ובגישושים הראשונים של טכנולוגיות של השתלות השיניים אשר מוכרות כיום, כאשר הרבה פרופסורים, רופאים ורופאי שיניים ערכו ניסויים בטיטניום לשימושים שונים. בשנת 1952, רופא שוודי בשם פר אינגוור ברנמרק היה משתמש בתאים אופטיים מטיטניום כדי לבחון זרימת דם בעצם הירך של שפן. כאשר הוא ניסה להוציא את החלקים היקרים של הטיטניום הוא גילה כי לא ניתן להוציאם, ולאחר בדיקה יותר קרובה הוא הבחין כי הטיטניום היה אפוף ברקמות עצם, בכל אחד מהנקבוביות של הטיטניום היכן שהטיטניום והעצם היו דבוקים לא הייתה כל רקמה אחרת באמצע. הוא קרא לתופעה זו ״התאחות עצם״ או בלעז Osseointegration ופרושו osseo – מיוונית עצם ו- integrare פירושו לעשות הכול.
מאז עברו יותר מ- 30 שנה כדי שהקהילה הרפואית תכיר בהתאחות עצם כמו אמצעי בר קיימא למסחור של שתלים בגוף האדם. בטכנולוגיה זו משתמשים כיום כדי לייצר שתלי שיניים וגם לכל מיני סוגים אחרים של תותבות פנים כמו חלקי חילוף לשיקום לסתות, אוזניים אף וכדומה. גוטא לרסון היה האדם הראשון אשר הושתל בטיטניום, ההשתלה נעשתה בשנת 1965 וכאשר אדון לרסון נפטר בשנת 2006, השתל של השן היה עדיין במקומו ומתפקד. אחוז ההצלחה של שתלי השיניים השתפר מאז כמו שהמחקרים והטכנולוגיה משתפרים כל הזמן. היום ישנן הרבה מערכות וסוגים של שתלים זמינים ולכולם יש אחוז הצלחה של מעל ל- 90%.
הסוג של השתלים הנמצאים הכי הרבה בשימוש כיום הם אלו בצורת שורש בערך בגודל של השן הטבעית המוטבעת בתוך העצם ונקראת בלעז Endosseous ובפירוק המונח שתל בתוך עצם. באופן כללי השתלים הדנטליים דומים לבורג מה שיוצר יותר שטח מגע היכן שהעצם גדלה וגם הוא משמש כמו עוגן מיידי. יהיו שתלים אשר יקבלו טיפול מיוחד בייצור כדי לשפר ביצועים כמו משטחים עם יותר נקבוביות לקישור טוב יותר עם רקמות העצם ברמה מיקרוסקופית. לעצם לוקח בין שלושה לשישה חודשים כדי להירפא ולצמוח מסביב לשתל ולאחר מכן מניחים כתר קבוע או תותבות שיניים אחרות. השתלים יכולים להישאר מעוגנים באופן קבוע ויציב בתוך רקמות העצם למשך כל החיים.