גשר קנטיליבר
גשרי שיניים מהווים תחליף לשתלים דנטליים ולשיניים תותבות כאשר המטופל חווה אובדן שיניים. תפקידו של הגשר נועד למלא את החלל שנשאר והוא מחובר אל השיניים הבריאות הסמוכות. הגשרים יכולים להתאים רק אם למטופל ישנה עצם לחי בריאה ומספיק שיניים בריאות לתמיכה. ישנם מספר סוגים של גשרים: מסורתיים, מודבקים וגשר קנטיליבר. הגשרים עשויים לרוב מתערובת של פורצלן חזק ומתכות אצילות.
קנטיליבר הוא ״קורה שנתמכת בקצה אחד עם משקל בקצה החופשי או משקל שמחולק בצורה שווה לאורך כל המשטח הקיים״. גשר קנטיליבר מרכיבים כאשר ממוקמת שן בריאה רק באחד הצדדים של החלל, והגשר ממלא את החלל במקום השן. הסוג הנפוץ ביותר של גשר קנטיליבר הוא גשר של 3 יחידות והוא כולל מיקום של שני תומכים באותו צד של החלל והשן המלאכותית הממלאת את החלל (פונטיק) יש סוג נוסף עם שתי שיניים למילוי החלל הקיים.
מהו גשר קנטיליבר?
גשר קנטיליבר מתקינים במקומות בהם השיניים אינן נתונות בלחץ (בחלק הקדמי של הפה) והיכן שישנה רק שן בריאה אחת סמוכה לחלל שנוצר. גשר קנטיליבר מבוסס על שן מלאכותית הידועה בשם פונטיק הממלאת את החלל החסר במקום השן שנשרה / נעקרה. גשר קנטיליבר הוא גשר קבוע המחובר אל השניים הסמוכות בצד אחד בלבד בשונה מגשרים רגילים המחוברים לשיניים הסמוכות משני צידי השן החסרה וזה יתרונו הגדול שכן משחיזים רק שן בריאה אחת, יתרונות נוספים של הקנטיליבר הם אסתטיות גבוה, זמן חיים ארוך עד ל- 10 שנים והליך קצר הדורש שני טיפולים בלבד - אחד להכנה והשני להרכבה.
החיסרון הבולט בגשר קנטיליבר הוא שרק שן אחת תומכת את השן המלאכותית ולכן הוא מוגבל למקומות בפה שאין עליהם לחץ גדול בזמן הלעיסה. חסרונות נוספים אחרים דומים לחסרונות של גשרים אחרים המחייבים השחזת שיניים בריאות להתקנת הגשר עובדה החושפת את השיניים הבריאות לנזק עתידי.
מתי משתמשים בגשר קנטיליבר?
ישנן תריסר דרכים בהן הרופא יכול להחליף שן חסרה, תודות לטכנולוגיות המתקדמות בשדה רפואת השיניים, גשר קנטיליבר הוא עוד אחד מהפתרונות המאפשרים לרופא לשקם שן אחת או יותר. שתי הדרכים הנפוצות ביותר להחלפת שיניים שאבדו הן גשרים ושתלי שיניים. במקום בו גשר מסורתי אינו מהווה אפשרות, וכאשר אופציה של שתלי שיניים נדחתה, הרי שגשר קנטיליבר הופך לאפשרות הבאה הטובה ביותר. התמיכה של גשר זה רק בצד אחד של השן החסרה מבדילה את הגשר מהשיטה המסורתית שבה שיוף השיניים הבריאות נעשה משני צידי החלל.
לרוב, הגשר המסורתי מועדף על פני גשר קנטיליבר אולם לרוע המזל ישנם מקרים בהם למטופל אין מספיק שיניים כדי לתמוך את הגשר המסורתי, במקרים כאלו משתמשים בקנטיליבר. אם אחת משתי השיניים הסמוכות (משני צידי החלל) אינה יכולה לבצע את תפקיד התמיכה, הרופא יזנח את התכנית המקורית להרכבת גשר מסורתי לטובת הקנטיליבר. ישנם גם מקרים שבהם גשר קנטיליבר הוא אינו אופציה, הגשר אינו אידאלי לטוחנות אחוריות וגם תלוי במרחב המנשך ובמשטח של השן החסרה. גשר קנטיליבר נוטה להפעיל לחץ ועומס רב יותר על על שן בודדה תומכת מאשר בגשר מסורתי בגלל שזו נתמכת על שתי שיניים ולכן הרופא חייב להיות בטוח לחלוטין כי השן התומכת חזקה דיה כדי לשאת את הכוחות בלעיסה.
הכנת והדבקת גשר קנטיליבר שלב אחר שלב
לוקחים מדגם בעזרת שתי תבניות אלג׳ינט (עם דבק מיוחד שמחזיק אותו) של השיניים הנגדיות, במידה והגשר ימוקם בלסת התחתונה, תבנית האלג׳ינט תילקח מהלסת העליונה ולהיפך. הרופא יעמיס את העיסה (מים ואבקת אלג׳ינט) במגש שיושהה בפה של המטופל למשך שתי דקות (המטופל יתבקש לסגור שיניים על התבנית), פעולה זו תתבצע פעמיים (גם עבור הגשר הזמני). הרופא ישתמש בשתי התבניות כדי לעזור לטכנאי המעבדה לצקת את השן.
לאחר מכן תתחיל העבודה על השן התומכת, הרופא ישתמש במכשיר ידני מהיר עם ראש מתאים ויעצב צורה חדשה של יתד לשן הסמוכה כדי שזו תתאים לנשיאת הגשר. הסייעת לכל אורך ההליך שואבת רוק ושאריות מהשן לנוחיות המטופל. כאשר הרופא הפחית את השן למימד הרצוי, הוא יניח חוט משיכה טבול ברססטיפטין (Racestyptine) מתחת לקו החניכיים שיעצור שטפי דם ויעזור לקבל תבנית מדויקת בגלל שהוא מדגיש את השוליים של השיניים והחניכיים. התבנית המוכנה שעשויה ממרק שמוכן לרוב מזָרָז (קָטָלִיזָטוֹר), מעורבבת עם חומר רך (אקווסיל), אלו הם שני צבעים מנוגדים שיעורבבו ידנית עד שיתקבל צבע אחיד שיעיד על ערבוב מלא.
החומר מוכנס לתבנית והרופא יניח אותו עם התבנית בתוך הפה במצב דומם למשך 3 דקות. לאחר מכן הרופא יסיר את התבנית וישים תערובת גוף רכה מעליה, ובמיוחד במקום בו הוכנה השן ויניח את התבנית חזרה לאותו מקום למשך מספר דקות נוספות. תערובת הגוף הרכה תיתן קריאה יותר מדויקת של מבנה השן שהוכן. כאשר הושלמה הכנת התבניות, יש לטבול אותן באמבט חיטוי למשך 10 דקות לערך לחיטוי מלא לפני שהן נשלחות למעבדה לייצור. הרופא יכין כתר זמני לשן שהושחזה וימלא את החלל עד אשר הגשר יחזור מהמעבדה (תקופה שתיארך כשבועיים לערך).
הכתר הזמני עשוי לרוב מפרוטמפט (Protemp), התאמתו תתבצע לאחר הסרת כל הקצוות החדים והמשטחים המחוספסים. הכתר הזמני יודבק לשן עם דבק צמנט זמני (טמפבונד), שנמצא בשימוש בגלל שהוא הוא גם קל להסרה. לאחר פרק זמן של שבועיים יערך המפגש השני. מיד לאחר הסרת הכתר הזמני יתחיל הרופא במלאכת התאמת הגשר הקבוע. הרופא יבדוק את התאימות בשוליים של הגשר עם החניכיים ואת המנשך של הגשר בעזרת נייר קופי כחול פרסה. הרופא ישאל לרמת לשביעות הרצון של המטופל הן מבחינת הצבע, האורך וגם מההתאמה הכללית והאסתטית בפה. לאחר שהמטופל מרגיש בנוח עם הגשר ידביק הרופא את הגשר באופן קבוע בעזרת דבק צמנט חזק (פוג׳י פלוס - Fuji Plus).